אי ספיקת כליות חריפה (ACUTE KIDNEY INJURY או AKI) היא מצב רפואי שבו הכליות מאבדות את יכולתן לתפקד באופן פתאומי ומהיר. בניגוד לאי ספיקת כליות כרונית המתפתחת לאורך שנים, המצב החריף עלול להופיע תוך שעות עד ימים בודדים. הכליות אחראיות על סינון פסולת מהדם, איזון נוזלים במערכת ושמירה על רמות תקינות של מינרלים חיוניים. כאשר הן מפסיקות לעבוד בפתאומיות, רעלים מצטברים בגוף ועלולים לגרום לנזק חמור לאיברים אחרים.
הגורמים לאי ספיקת כליות חריפה מתחלקים לשלוש קטגוריות עיקריות לפי מיקום הבעיה. גורמים טרום-כלייתיים (PRERENAL) קשורים לירידה באספקת הדם לכליות, כמו התייבשות קשה, דימום משמעותי, אי ספיקת לב או ירידת לחץ דם חריפה. גורמים כלייתיים (INTRINSIC RENAL) נובעים מפגיעה ישירה ברקמת הכליה, לרבות תרופות נפרוטוקסיות, זיהומים חמורים או מחלות אוטואימוניות. גורמים בתר-כלייתיים (POSTRENAL) קשורים לחסימה בדרכי השתן, כגון אבנים בכליות, הגדלת הערמונית או גידולים.
התסמינים של אי ספיקת כליות חריפה עשויים להיות עדינים בהתחלה ולהחמיר במהירות. רבים מהמטופלים מבחינים בירידה משמעותית בכמות השתן או בהפסקת מתן שתן לחלוטין. עייפות קיצונית, בחילות, קוצר נשימה ובצקות בגפיים מופיעים כאשר הנוזלים מצטברים בגוף. במקרים חמורים עלולים להופיע בלבול, הפרעות בקצב הלב ואף אובדן הכרה.
האבחון מתבצע באמצעות בדיקות דם ושתן פשוטות יחסית. בדיקת קראטינין (CREATININE) ואוריאה (UREA) בדם מראות האם הכליות מסננות את הפסולת כראוי. בדיקות נוספות כוללות ספירת דם, בדיקת אלקטרוליטים ובדיקת שתן לנוכחות חלבון או דם. במקרים מסוימים נדרשת הדמיה כמו אולטרסאונד או CT לאיתור חסימות או פגיעה מבנית בכליות.
הטיפול באי ספיקת כליות חריפה תלוי בגורם הבסיסי ובחומרת המצב. השלב הראשון כולל בדרך כלל עירוי נוזלים לשיפור זרימת הדם לכליות והפסקת תרופות שעלולות להחמיר את הפגיעה. כאשר קיימת חסימה בדרכי השתן, יש להסירה באמצעות צנתר או התערבות כירורגית. במקרים חמורים שבהם הכליות אינן מתאוששות מספיק מהר, נדרש טיפול בדיאליזה (DIALYSIS) כדי לסנן את הדם באופן מלאכותי עד להתאוששות הכליות.
הפרוגנוזה של אי ספיקת כליות חריפה משתנה מאוד בהתאם לגורם, לחומרת הפגיעה ולמצבו הכללי של המטופל. במקרים קלים עד בינוניים, במיוחד כאשר הגורם מזוהה ומטופל במהירות, הכליות עשויות להתאושש לחלוטין תוך מספר שבועות. עם זאת, חלק מהמטופלים עלולים לפתח מחלת כליות כרונית (CHRONIC KIDNEY DISEASE) כתוצאה מהפגיעה. אשפוז בבית החולים נדרש ברוב המקרים לצורך ניטור צמוד וטיפול אינטנסיבי.
מניעה היא המפתח להפחתת הסיכון לאי ספיקת כליות חריפה. שתייה מספקת של נוזלים, במיוחד בזמן מחלה או פעילות גופנית מאומצת, מסייעת לשמור על תפקוד כלייתי תקין. יש להימנע משימוש מופרז בתרופות נוגדות דלקת מקבוצת NSAIDS ולהיזהר מחומרי ניגוד בהדמיות רפואיות אצל אנשים בסיכון. מעקב רפואי שוטף, במיוחד אצל חולי סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב, יכול לזהות סימני אזהרה מוקדמים ולמנוע התדרדרות.