ALT, או בשמו המלא Alanine Transaminase, הוא אנזים שנמצא בעיקר בתאי הכבד ובכמויות קטנות יותר בכליות, בלב ובשרירים. תפקידו העיקרי הוא לסייע בתהליכים מטבוליים של פירוק חומצות אמינו והפיכתן לאנרגיה עבור הגוף. כאשר תאי הכבד נפגעים מסיבה כלשהי, האנזים משתחרר לזרם הדם וניתן לזהות את עלייתו בבדיקת דם פשוטה. מסיבה זו, בדיקת ALT נחשבת לאחד הכלים החשובים ביותר להערכת בריאות הכבד ולאיתור מוקדם של נזקים.
בדיקת ALT מבוצעת כחלק מפאנל בדיקות תפקודי כבד הנקרא LFT או Liver Function Tests. הבדיקה נעשית באמצעות דגימת דם רגילה מהווריד, ובדרך כלל אינה דורשת צום מוקדם, אם כי חלק מהמעבדות ממליצות על צום של מספר שעות לקבלת תוצאות מדויקות יותר. התוצאות מתקבלות בדרך כלל תוך יום עד יומיים והן מבוטאות ביחידות של U/L, כלומר יחידות לליטר. רופאים מפנים לבדיקה זו במגוון מצבים, החל מבדיקות שגרתיות ועד מעקב אחר מחלות כבד ידועות או בדיקת השפעות תרופות על הכבד.
טווח הערכים התקינים של ALT משתנה מעט בין מעבדות שונות, אך באופן כללי נע בין 7 ל-56 יחידות לליטר אצל מבוגרים. ערכים תקינים עשויים להיות שונים במקצת בין גברים לנשים, כאשר אצל גברים הטווח העליון נוטה להיות מעט גבוה יותר. חשוב לדעת כי ערך תקין אינו שולל בהכרח מחלת כבד, ולעיתים גם בנוכחות מחלה כרונית הערכים עשויים להיות בגבולות הנורמה. מנגד, ערך גבוה מעט אינו מעיד בהכרח על בעיה חמורה, ונדרשת הערכה כוללת של המצב הרפואי.
עלייה ברמות ALT בדם יכולה להצביע על מגוון רחב של מצבים רפואיים הפוגעים בכבד. דלקת כבד נגיפית מסוגים HEPATITIS A, B או C היא אחת הסיבות השכיחות, וכך גם כבד שומני, מצב הנפוץ מאוד באוכלוסייה המערבית ומכונה NAFLD או Non-Alcoholic Fatty Liver Disease. צריכת אלכוהול מופרזת, שימוש בתרופות מסוימות כגון סטטינים או פרצטמול במינונים גבוהים, וחשיפה לרעלים שונים עלולים אף הם לגרום לעלייה משמעותית באנזים. במקרים של נזק כבדי חריף, כמו הרעלת פרצטמול, רמות ה-ALT עלולות לזנק לאלפי יחידות.
מלבד מחלות כבד ישירות, קיימים גורמים נוספים שעשויים להשפיע על רמות ALT. פעילות גופנית אינטנסיבית, במיוחד אימוני כוח, עלולה לגרום לעלייה זמנית ברמות האנזים. מחלות אחרות כגון צליאק, מחלות בלוטת התריס, אי ספיקת לב ומחלות שרירים יכולות אף הן להתבטא בערכי ALT גבוהים מהנורמה. השמנת יתר ותסמונת מטבולית קשורות אף הן לרמות מוגברות של האנזים, גם ללא מחלת כבד מאובחנת.
כאשר מתגלה ערך חריג של ALT, הרופא ישקול את התמונה הקלינית הכוללת ויבצע בירור נוסף לפי הצורך. בירור זה עשוי לכלול בדיקות דם נוספות כגון AST, GGT, בילירובין ואלבומין, בדיקות סרולוגיות לזיהוי דלקות כבד נגיפיות, ובדיקות הדמיה כגון אולטרסאונד של הכבד. במקרים מסוימים תידרש ביופסיית כבד או בדיקות מתקדמות יותר כמו FIBROSCAN להערכת דרגת הפיברוזיס. חשוב לזכור כי בדיקת ALT לבדה אינה מספיקה לאבחון, והיא משמשת ככלי הערכה ראשוני המכוון את ההמשך הרפואי.
שמירה על רמות תקינות של ALT קשורה באופן ישיר לאורח חיים בריא. הימנעות משתייה מופרזת של אלכוהול, שמירה על משקל תקין, תזונה מאוזנת ופעילות גופנית סדירה תורמים לבריאות הכבד. מומלץ להיזהר משימוש בתרופות ללא מרשם במינונים גבוהים ולהתייעץ עם רופא לפני נטילת תוספי תזונה. מעקב רפואי סדיר הכולל בדיקות דם תקופתיות מאפשר זיהוי מוקדם של בעיות ומניעת נזק מתמשך לכבד.