מחלת גבהים, הידועה גם בשם ACUTE MOUNTAIN SICKNESS או בקיצור AMS, היא מצב רפואי המתפתח כאשר אדם עולה לגובה רב מבלי לתת לגופו זמן להסתגל. המצב נגרם כתוצאה מירידה בלחץ החלקי של החמצן באוויר, מה שמוביל לירידה ברמת החמצן בדם. תופעה זו שכיחה במיוחד בקרב מטפסי הרים, מטיילים באזורים הררים גבוהים ואף נוסעים המגיעים בטיסה לערים הממוקמות בגובה רב כמו לה פאס בבוליביה או קוסקו בפרו.
הגוף האנושי מותאם לתפקד ברמת פני הים, שם לחץ האוויר מאפשר ספיגה יעילה של חמצן לזרם הדם. ככל שעולים גבוה יותר, לחץ האוויר יורד ואיתו כמות החמצן הזמינה לנשימה. בגובה של 2,500 מטרים, לחץ החמצן נמוך בכ-25% מזה שברמת פני הים, ובגובה של 5,500 מטרים הוא מגיע לכמחצית בלבד. הגוף מסוגל להסתגל לתנאים אלה באמצעון תהליך הנקרא ACCLIMATIZATION, אך תהליך זה דורש זמן של ימים עד שבועות.
התסמינים הראשונים מופיעים בדרך כלל תוך 6 עד 12 שעות מהגעה לגובה, ולעיתים אף מוקדם יותר. כאב ראש הוא הסימן האופייני ביותר, ולרוב מלווה בבחילות, סחרחורת, עייפות קיצונית וקשיי שינה. חלק מהאנשים מדווחים על תחושת קוצר נשימה גם במנוחה, ירידה בתיאבון וחולשה כללית. התסמינים עשויים להזכיר שפעת או הנגאובר חמור, מה שגורם לא פעם להתעלמות מהם או לזלזול בחומרתם.
במקרים קלים עד בינוניים, המנוחה והימנעות מהמשך עלייה מאפשרות לגוף להתאקלם ולהתאושש תוך יום עד יומיים. טיפול תרופתי עשוי לכלול משככי כאבים כמו IBUPROFEN או PARACETAMOL להקלה על כאב הראש, ובמקרים מסוימים רופאים ממליצים על תרופה בשם ACETAZOLAMIDE המסייעת בהאצת תהליך ההתאקלמות. חשוב להרבות בשתייה ולהימנע מאלכוהול ומאמץ גופני מיותר בימים הראשונים בגובה.
הסכנה האמיתית מתחילה כאשר מחלת הגבהים מתקדמת לשני מצבים מסכני חיים. הראשון הוא בצקת ריאות בגובה, הנקראת HIGH ALTITUDE PULMONARY EDEMA או HAPE, שבה נוזלים מצטברים בריאות וגורמים לקוצר נשימה חמור, שיעול עם כיח ורוד מוקצף וכחלון. המצב השני הוא בצקת מוחית בגובה, הידועה כ-HIGH ALTITUDE CEREBRAL EDEMA או HACE, המתבטאת בבלבול, אובדן קואורדינציה, שינויי התנהגות ובמקרים חמורים אובדן הכרה. שני מצבים אלה דורשים ירידה מיידית לגובה נמוך יותר ופינוי רפואי דחוף.
מניעה היא המפתח להתמודדות עם מחלת גבהים, והכלל החשוב ביותר הוא עלייה הדרגתית. ההמלצה המקובלת היא לא לעלות יותר מ-300 עד 500 מטרים ביום בגובה השינה כאשר נמצאים מעל 2,500 מטרים, ולשלב יום מנוחה אחד לכל עלייה של 1,000 מטרים. אנשים המתכננים טיפוס מהיר או הגעה בטיסה ישירות ליעד גבוה יכולים להתייעץ עם רופא לגבי נטילת ACETAZOLAMIDE כטיפול מונע.
חשוב לציין כי כושר גופני אינו מגן מפני מחלת גבהים, ואף ספורטאים מאומנים היטב עלולים לחוות תסמינים קשים. הרגישות למחלה משתנה מאדם לאדם ואף אצל אותו אדם במהלך טיפוסים שונים. מי שחווה בעבר מחלת גבהים נמצא בסיכון מוגבר לחוות אותה שוב, ולכן נדרשת זהירות מיוחדת בטיפוסים עתידיים. ההקשבה לגוף, הכרת התסמינים והנכונות לוותר על המשך העלייה כאשר מופיעים סימני אזהרה הם הכלים החשובים ביותר לטיפוס בטוח בגובה.