מחלת בוהן ספורטאים, המכונה גם TURF TOE באנגלית, היא פגיעה במפרק הבסיסי של הבוהן הגדולה ברגל. מדובר בנקע של המפרק המטטרסופלנגיאלי (METATARSOPHALANGEAL JOINT), המתרחש כאשר הבוהן נכפפת כלפי מעלה בזווית קיצונית מדי. למרות שמה, המחלה אינה מוגבלת לספורטאים בלבד, והיא יכולה להופיע בכל אדם שחווה עומס חוזר על אזור זה ברגל.
הפגיעה קיבלה את שמה המקורי בשנות השבעים, כאשר רופאים הבחינו בעלייה משמעותית במקרים בקרב שחקני פוטבול אמריקאי. העלייה נבעה מהמעבר לדשא סינתטי קשיח יותר, אשר יצר יותר חיכוך והפחית את יכולת ספיגת הזעזועים. כיום ידוע שהפגיעה שכיחה גם בענפי ספורט נוספים כמו כדורגל, ריקוד, התעמלות ואמנויות לחימה. בכל פעילות הדורשת דחיפה חזקה מכף הרגל או כיפוף קיצוני של הבוהן, קיים סיכון להתפתחות המצב.
מבחינה אנטומית, המפרק הבסיסי של הבוהן הגדולה מוקף במערכת מורכבת של רצועות, גידים ומבנה סחוסי הנקרא PLANTAR PLATE. כאשר הבוהן נכפפת בכוח כלפי מעלה, נגרם מתח יתר על מבנים אלה, שעלול להוביל לקרעים זעירים או אף לקרע מלא. חומרת הפגיעה נעה בסקאלה של שלוש דרגות, החל ממתיחה קלה של הרצועות ועד לקרע מוחלט הדורש לעיתים התערבות כירורגית.
התסמינים האופייניים כוללים כאב חד בבסיס הבוהן הגדולה, המחמיר בעת הליכה או כיפוף הבוהן כלפי מעלה. לרוב מופיעים גם נפיחות מקומית, רגישות למגע ולעיתים שטף דם תת-עורי. בפגיעות חמורות יותר, טווח התנועה של המפרק מוגבל משמעותית, והנפגע מתקשה לדרוך על כף הרגל או לבצע פעולות פשוטות כמו עלייה על קצות האצבעות. חשוב להבחין בין מחלת בוהן ספורטאים לבין מצבים אחרים כמו HALLUX RIGIDUS או דלקת מפרקים, שיכולים להציג תסמינים דומים.
האבחון מתבצע בדרך כלל על ידי רופא אורתופד או רופא ספורט, באמצעות בדיקה גופנית מדוקדקת. הרופא יבדוק את טווח התנועה של המפרק, את רמת הכאב בתנוחות שונות ואת יציבות המפרק. לעיתים נדרשות בדיקות הדמיה כמו צילום רנטגן לשלילת שברים, או MRI להערכת נזק לרקמות הרכות. בדיקות אלה מסייעות לקבוע את דרגת הפגיעה ולתכנן את מהלך הטיפול המתאים.
הטיפול במרבית המקרים הוא שמרני ואינו דורש ניתוח. השלב הראשון כולל מנוחה מפעילות גופנית, הצמדת קרח לאזור הפגוע והרמת הרגל להפחתת הנפיחות. שימוש בנעליים בעלות סוליה קשיחה או בתוספות אורתופדיות מיוחדות יכול למנוע כיפוף של הבוהן ולאפשר החלמה. במקרים מסוימים ממליצים על חבישה או סד להגבלת תנועת המפרק. תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDS) עשויות לסייע בהפחתת הכאב והדלקת.
תהליך ההחלמה משתנה בהתאם לחומרת הפגיעה ויכול לנוע בין מספר שבועות לחודשים ארוכים. חשוב לחזור לפעילות גופנית בהדרגה ורק לאחר שהכאב חלף לחלוטין וטווח התנועה המלא שוחזר. פיזיותרפיה ממוקדת יכולה לסייע בחיזוק השרירים סביב המפרק ובמניעת פגיעות חוזרות. התעלמות מהתסמינים או חזרה מוקדמת מדי לפעילות עלולה להוביל לנזק כרוני ולהתפתחות דלקת מפרקים ניוונית בעתיד.
למניעת מחלת בוהן ספורטאים מומלץ להשתמש בנעלי ספורט איכותיות המתאימות לסוג הפעילות, ולהקפיד על חימום נכון לפני אימון. חיזוק שרירי כף הרגל ושיפור הגמישות יכולים להפחית את הסיכון לפגיעה. במידה ומתעוררים כאבים באזור הבוהן הגדולה, מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה לקבלת אבחון מדויק וטיפול מותאם אישית.