טיפוס הבטן, הידוע גם בשמו הלועזי TYPHOID FEVER, הוא מחלה זיהומית חיידקית חמורה הפוגעת במערכת העיכול ובמערכות נוספות בגוף. המחלה נגרמת על ידי חיידק בשם SALMONELLA TYPHI, והיא מתפשטת בעיקר דרך מים ומזון מזוהמים בצואה של נשאים או חולים. למרות שבמדינות מפותחות המחלה הפכה לנדירה יחסית, היא עדיין מהווה בעיה בריאותית משמעותית באזורים רבים בעולם, במיוחד בדרום אסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית.
הדבקה בטיפוס הבטן מתרחשת כאשר אדם צורך מזון או מים שזוהמו בחיידק. החיידק חודר דרך מערכת העיכול, עובר אל מחזור הדם ומתפשט לאיברים שונים בגוף, כולל הכבד, הטחול ומח העצם. תקופת הדגירה נעה בדרך כלל בין שבוע לשלושה שבועות מרגע החשיפה, כאשר משך הזמן תלוי בכמות החיידקים שנבלעה ובמצב מערכת החיסון של האדם. חשוב לציין כי ישנם אנשים שהופכים לנשאים של החיידק ומפיצים אותו מבלי לחוות תסמינים בעצמם.
התסמינים של טיפוס הבטן מתפתחים בהדרגה ועלולים להיות מבלבלים בשלביהם הראשונים. חום גבוה ומתמשך הוא הסימן הבולט ביותר, כאשר הטמפרטורה עולה בהדרגה ועלולה להגיע עד 40 מעלות צלזיוס. תסמינים נוספים כוללים כאבי ראש עזים, חולשה כללית, כאבי בטן, ירידה בתיאבון ופריחה של נקודות ורודות על החזה והבטן. בניגוד לזיהומים אחרים במערכת העיכול, דווקא עצירות שכיחה יותר מאשר שלשול בשלבים הראשונים של המחלה, במיוחד אצל מבוגרים.
אבחון המחלה מתבצע באמצעות בדיקות מעבדה, כאשר תרבית דם נחשבת לשיטה האמינה ביותר בשבועות הראשונים. בדיקות נוספות כוללות תרבית צואה, תרבית שתן ובדיקות סרולוגיות. האבחון המוקדם חיוני להתחלת טיפול מהיר ולמניעת סיבוכים חמורים. הרופא עשוי לחשוד במחלה על סמך היסטוריה של נסיעה לאזורים אנדמיים בשילוב עם התסמינים האופייניים.
הטיפול בטיפוס הבטן מבוסס בעיקר על אנטיביוטיקה, כאשר הבחירה בתרופה תלויה ברגישות החיידק הספציפי. בעבר, תרופות כמו CHLORAMPHENICOL היו הקו הראשון, אך כיום נעשה שימוש נרחב יותר בתרופות ממשפחת הפלואורוקינולונים או בתרופות כמו AZITHROMYCIN. משך הטיפול נע בדרך כלל בין שבוע לשבועיים, ורוב החולים מגיבים היטב לטיפול תוך ימים ספורים. עם זאת, העלייה בעמידות החיידקים לאנטיביוטיקה מהווה אתגר גובר ברחבי העולם.
ללא טיפול מתאים, טיפוס הבטן עלול לגרום לסיבוכים מסכני חיים. דימום מעיים ונקב במעי הם הסיבוכים החמורים ביותר, ועלולים להתרחש בשבוע השלישי או הרביעי של המחלה. סיבוכים נוספים כוללים דלקת שריר הלב, דלקת ריאות, דלקת קרום המוח ואי ספיקה כלייתית. שיעור התמותה ללא טיפול עמד בעבר על כ-25%, אך עם טיפול אנטיביוטי מתאים הוא ירד לפחות מאחוז אחד.
מניעה היא המפתח להתמודדות עם טיפוס הבטן, במיוחד עבור מטיילים לאזורים בסיכון. קיימים שני סוגי חיסונים זמינים: חיסון מוחלש הניתן בבליעה וחיסון מומת הניתן בזריקה. יעילות החיסונים נעה בין 50% ל-80%, ולכן חשוב לשלב אותם עם אמצעי זהירות נוספים. אמצעים אלה כוללים שתיית מים מבוקבקים או מחוטאים בלבד, הימנעות ממזון לא מבושל או קרח ממקור לא ידוע, והקפדה על היגיינת ידיים. משרד הבריאות ממליץ להתייעץ עם רופא לפני נסיעה לאזורים אנדמיים.