שחיקת סחוס היא תהליך הדרגתי שבו רקמת הסחוס המכסה את קצוות העצמות במפרקים נשחקת ומתדלדלת. הסחוס הבריא משמש כמעין כרית ספיגה טבעית המאפשרת תנועה חלקה וללא חיכוך בין העצמות. כאשר רקמה זו נפגעת, העצמות עלולות להתחכך זו בזו, דבר הגורם לכאב, נוקשות והגבלה בתנועה. מצב זה מוכר גם בשמו הרפואי OSTEOARTHRITIS או בשם העממי "דלקת מפרקים ניוונית".
הסחוס המפרקי מורכב בעיקר מתאים הנקראים CHONDROCYTES, מים וסיבי קולגן היוצרים יחד מבנה גמיש וחזק. בניגוד לרקמות אחרות בגוף, לסחוס אין אספקת דם ישירה, ולכן יכולת הריפוי העצמי שלו מוגבלת ביותר. פגיעה בסחוס נוטה להחמיר עם הזמן משום שהגוף מתקשה לתקן את הנזק באופן טבעי. עובדה זו הופכת את המניעה והטיפול המוקדם לחשובים במיוחד.
הגורמים לשחיקת סחוס מגוונים וכוללים שילוב של גורמים תורשתיים, סביבתיים ואורח חיים. גיל מתקדם נחשב לגורם הסיכון המרכזי, כאשר הסחוס מאבד מגמישותו ומיכולתו לספוג זעזועים עם השנים. עודף משקל מהווה גורם משמעותי נוסף, שכן כל קילוגרם עודף מכפיל את העומס על מפרקי הברכיים פי שלושה עד ארבעה. פציעות ספורט, תנועות חוזרניות בעבודה ומבנה אנטומי לקוי של המפרק עלולים אף הם לזרז את תהליך השחיקה.
התסמינים של שחיקת סחוס מתפתחים בדרך כלל באופן הדרגתי לאורך שנים. כאב במפרק המחמיר בזמן פעילות ומשתפר במנוחה הוא הסימן השכיח ביותר. נוקשות בוקר הנמשכת פחות מחצי שעה אופיינית למצב זה, בניגוד לדלקות מפרקים אחרות שבהן הנוקשות ממושכת יותר. חלק מהמטופלים מדווחים על תחושת חריקה או השמעת קולות מהמפרק בזמן תנועה, תופעה המכונה CREPITUS. בשלבים מתקדמים עלולים להופיע נפיחות, עיוות במפרק והגבלה משמעותית בטווח התנועה.
האבחון של שחיקת סחוס מתבסס על שילוב של בדיקה גופנית, תשאול מקיף ובדיקות הדמיה. צילום רנטגן מאפשר לראות היצרות של המרווח המפרקי, התפתחות זיזים גרמיים ושינויים במבנה העצם. בדיקת MRI מספקת מידע מפורט יותר על מצב הסחוס, הרצועות והמניסקוס. לעיתים נדרשות בדיקות דם כדי לשלול סוגים אחרים של דלקת מפרקים.
הטיפול בשחיקת סחוס מתמקד בהקלה על הסימפטומים, שיפור התפקוד והאטת התקדמות המחלה. פיזיותרפיה נחשבת לאבן יסוד בטיפול, כאשר חיזוק השרירים סביב המפרק מסייע לייצב אותו ולהפחית עומס. ירידה במשקל אצל אנשים עם עודף משקל יכולה להביא להקלה משמעותית בתסמינים. תרופות נוגדות דלקת כגון NSAIDS משמשות להקלה על כאב ודלקת, אך יש להשתמש בהן בזהירות ובהתאם להנחיות רופא.
טיפולים נוספים כוללים הזרקות של חומצה היאלורונית (HYALURONIC ACID) למפרק לשיפור הסיכוך, והזרקות סטרואידים להפחתת דלקת חריפה. במקרים מתקדמים שאינם מגיבים לטיפול שמרני, ניתן לשקול ניתוח להחלפת מפרק (JOINT REPLACEMENT). שיטות חדשניות הנמצאות במחקר כוללות טיפולים ביולוגיים וריגנרטיביים המנסים לשקם את רקמת הסחוס.
מניעה של שחיקת סחוס אפשרית באמצעות שמירה על משקל תקין, פעילות גופנית מתונה וסדירה והימנעות מפציעות. פעילויות כמו שחייה ורכיבה על אופניים מומלצות במיוחד משום שהן מחזקות את השרירים מבלי להעמיס על המפרקים. חשוב לפנות לרופא כאשר מופיעים כאבים מתמשכים במפרקים, שכן טיפול מוקדם יכול לשפר משמעותית את איכות החיים ולמנוע החמרה.