אי ספיקת כליות (RENAL FAILURE או KIDNEY FAILURE) היא מצב רפואי שבו הכליות מאבדות את יכולתן לבצע את תפקידיהן החיוניים. הכליות אחראיות על סינון פסולת ורעלים מהדם, ויסות לחץ הדם, שמירה על איזון נוזלים ומלחים בגוף וייצור הורמונים חיוניים. כאשר הכליות נפגעות, חומרי פסולת מצטברים בגוף ועלולים לגרום לנזק רב-מערכתי. מדובר באחד המצבים הרפואיים הנפוצים בעולם המערבי, עם עלייה מתמדת בשכיחות בעשורים האחרונים.
קיימים שני סוגים עיקריים של אי ספיקת כליות. אי ספיקת כליות חריפה (ACUTE KIDNEY INJURY או AKI) מתפתחת במהירות, לרוב תוך שעות עד ימים, ובמקרים רבים ניתנת לריפוי מלא עם טיפול מתאים. אי ספיקת כליות כרונית (CHRONIC KIDNEY DISEASE או CKD) מתפתחת באופן הדרגתי לאורך חודשים ושנים, והנזק לכליות הוא בדרך כלל בלתי הפיך. ההבחנה בין שני הסוגים קריטית לקביעת הטיפול והפרוגנוזה.
הגורמים לאי ספיקת כליות מגוונים ותלויים בסוג המחלה. במצב החריף, הסיבות הנפוצות כוללות התייבשות חמורה, איבוד דם משמעותי, זיהומים קשים, תרופות מסוימות ונזק ישיר לכליות. באי ספיקת כליות כרונית, הגורמים העיקריים הם סוכרת (DIABETES MELLITUS) ויתר לחץ דם (HYPERTENSION), האחראיים יחד לכשני שלישים מכלל המקרים. גורמים נוספים כוללים מחלות אוטואימוניות, מחלות גנטיות כמו מחלת כליות פוליציסטית (POLYCYSTIC KIDNEY DISEASE), זיהומים כרוניים וחסימות בדרכי השתן.
התסמינים של אי ספיקת כליות עשויים להיות עדינים בשלבים המוקדמים, ולעיתים המחלה מתגלה רק בבדיקות דם שגרתיות. עם התקדמות המחלה עלולים להופיע עייפות מתמשכת, בחילות והקאות, ירידה בתיאבון, נפיחות ברגליים ובקרסוליים, שינויים בתדירות ובכמות השתן, גרד בעור ובלבול. בשלבים מתקדמים עלולים להופיע קוצר נשימה, כאבים בחזה והפרעות בקצב הלב. חשוב להדגיש כי חלק מהתסמינים אינם ספציפיים וייתכנו גם במצבים רפואיים אחרים.
אבחון אי ספיקת כליות נעשה באמצעות מספר בדיקות. בדיקות דם למדידת רמות קריאטינין (CREATININE) ואוריאה (UREA או BUN) משקפות את יכולת הסינון של הכליות. מחשבים את קצב הסינון הגלומרולרי (GFR), המהווה את המדד המדויק ביותר לתפקוד הכליות. בדיקות שתן מאפשרות לזהות נוכחות של חלבון או דם, המעידים על נזק כלייתי. בדיקות הדמיה כגון אולטרסאונד או CT מסייעות להעריך את מבנה הכליות ולזהות חסימות או מומים.
הטיפול באי ספיקת כליות תלוי בסוג, בגורם ובחומרת המחלה. בשלבים המוקדמים של המחלה הכרונית, הטיפול מתמקד בהאטת ההתקדמות באמצעות איזון מיטבי של סוכרת ולחץ דם, תזונה מותאמת עם הגבלת צריכת מלח וחלבון, והימנעות מתרופות נפרוטוקסיות. בשלבים מתקדמים יותר, כאשר תפקוד הכליות יורד מתחת ל-15% מהנורמה, נדרש טיפול חלופי. אפשרויות הטיפול כוללות דיאליזה (DIALYSIS) בסוגיה השונים — המודיאליזה או דיאליזה צפקית — או השתלת כליה (KIDNEY TRANSPLANTATION).
מניעה וגילוי מוקדם הם המפתח להתמודדות עם אי ספיקת כליות. אנשים הנמצאים בקבוצות סיכון, במיוחד חולי סוכרת ויתר לחץ דם, מומלץ להם לבצע בדיקות תפקודי כליות באופן סדיר. שמירה על אורח חיים בריא הכולל תזונה מאוזנת, פעילות גופנית, הימנעות מעישון וצריכה מתונה של אלכוהול יכולה להפחית משמעותית את הסיכון לפגיעה כלייתית. שתיית מים מספקת והימנעות משימוש מופרז בתרופות נוגדות דלקת מסוג NSAIDS תורמות אף הן לשמירה על בריאות הכליות לאורך זמן.