זיהום CMV בהריון הוא מצב בו אישה הרה נדבקת בנגיף הציטומגלווירוס (CYTOMEGALOVIRUS), אחד הנגיפים הנפוצים ביותר בעולם. נגיף זה שייך למשפחת נגיפי ההרפס ומועבר דרך מגע עם נוזלי גוף כמו רוק, שתן ודם. אצל מבוגרים בריאים, הזיהום בדרך כלל אינו מורגש או מתבטא בתסמינים קלים הדומים לשפעת. הבעיה המרכזית מתעוררת כאשר אישה נדבקת לראשונה במהלך ההריון, מצב שעלול להוביל להעברת הנגיף לעובר דרך השליה.
ההדבקה בנגיף CMV נפוצה במיוחד בקרב נשים העובדות עם ילדים קטנים, כמו גננות, מטפלות וסייעות. ילדים צעירים, במיוחד בני שנה עד שלוש, מפרישים את הנגיף בכמויות גדולות ברוק ובשתן במשך חודשים ארוכים לאחר הידבקותם. מגע יומיומי עם חיתולים, ניגוב אף או נשיקות על הפה יכול להוות מקור להדבקה. חשוב לציין כי גם אם אישה נדבקה בעבר בנגיף, קיימת אפשרות להפעלה מחודשת שלו או להידבקות בזן אחר במהלך ההריון.
כאשר עובר נדבק ב-CMV בתוך הרחם, המצב מכונה זיהום מולד או CONGENITAL CMV INFECTION. זהו הגורם הזיהומי המוליד השכיח ביותר בעולם המערבי, והוא פוגע בכ-0.5% עד 2% מכלל הילודים. הסיכון להעברת הנגיף לעובר גבוה יותר כאשר מדובר בהדבקה ראשונית של האם, ועומד על כ-30% עד 40%. הידבקות בשליש הראשון של ההריון נושאת את הסיכון הגבוה ביותר לנזק חמור לעובר.
התסמינים והסיבוכים האפשריים אצל עוברים וילודים נדבקים מגוונים מאוד. חלק מהתינוקות יוולדו ללא כל סימן חיצוני של מחלה, בעוד אחרים עלולים לסבול ממיקרוצפליה (MICROCEPHALY), הגדלה של הכבד והטחול, צהבת, פריחה עורית ובעיות ראייה. אחד הסיבוכים השכיחים והמשמעותיים ביותר הוא לקות שמיעה, שעלולה להופיע גם שנים לאחר הלידה אצל תינוקות שנראו בריאים בתחילה. פגיעה מוחית עלולה להתבטא בהמשך בעיכוב התפתחותי, פרכוסים או מוגבלות שכלית.
אבחון זיהום CMV בהריון מתבצע באמצעות בדיקות דם המאתרות נוגדנים מסוג IGM ו-IGG לנגיף. נוכחות של נוגדני IGM עשויה להעיד על זיהום פעיל או טרי, אך הפרשנות המדויקת דורשת מומחיות רפואית. במקרה של חשד לזיהום ראשוני, ניתן לבצע בדיקת אמניוסנטזיס (AMNIOCENTESIS) לאיתור הנגיף במי השפיר באמצעות בדיקת PCR. בנוסף, מעקב אולטרסאונד מפורט יכול לאתר סימנים המחשידים לפגיעה בעובר, כמו הסתיידויות מוחיות או הרחבת חדרי המוח.
הטיפול בזיהום CMV בהריון מוגבל יחסית, אך קיימות אפשרויות טיפוליות. מתן ואלגנציקלוביר (VALACYCLOVIR) לאם במהלך ההריון נחקר ונמצא כמפחית את הסיכון להעברת הנגיף לעובר במקרים מסוימים. לאחר הלידה, תינוקות שאובחנו עם זיהום מולד סימפטומטי עשויים לקבל טיפול אנטי-ויראלי ב-VALGANCICLOVIR למשך שישה חודשים, טיפול שהוכח כמשפר תוצאות שמיעתיות והתפתחותיות. כל החלטה טיפולית צריכה להתקבל בשיתוף עם צוות רפואי מומחה.
המניעה היא הכלי היעיל ביותר נגד זיהום CMV בהריון. נשים הרות מומלץ להקפיד על שטיפת ידיים יסודית לאחר החלפת חיתולים או מגע עם רוק של ילדים קטנים. יש להימנע משיתוף כלי אוכל, מברשות שיניים ומגבות עם פעוטות, וכן מנשיקות על הפה או הלחיים. מודעות והקפדה על כללי היגיינה פשוטים יכולים להפחית משמעותית את הסיכון להידבקות ולהגן על בריאות העובר.