וירוס CMV, או בשמו המלא CYTOMEGALOVIRUS, הוא וירוס נפוץ ביותר השייך למשפחת וירוסי ההרפס. מדובר באחד הווירוסים השכיחים בעולם, כאשר על פי הערכות, כ-50% עד 80% מהאוכלוסייה הבוגרת נדבקו בו עד גיל 40. ברוב המוחלט של המקרים, הזיהום אינו גורם לתסמינים כלל או מתבטא בתסמינים קלים בלבד הדומים לשפעת. לאחר ההדבקה הראשונית, הווירוס נשאר רדום בגוף לכל החיים ועלול להתעורר מחדש בתנאים מסוימים.
הדבקה בווירוס CMV מתרחשת באמצעות מגע עם נוזלי גוף של אדם נגוע. הווירוס מצוי ברוק, בדם, בשתן, בזרע, בהפרשות מהנרתיק ובחלב אם. ילדים צעירים, במיוחד אלה השוהים במעונות יום, נחשבים למקור הדבקה משמעותי משום שהם מפרישים את הווירוס בכמויות גדולות לאורך תקופה ממושכת. המגע ההדוק בין מטפלות והורים לילדים, כולל החלפת חיתולים ומגע עם רוק, מהווה דרך הדבקה שכיחה.
אצל אנשים בריאים עם מערכת חיסון תקינה, זיהום ב-CMV בדרך כלל אינו מהווה בעיה רפואית משמעותית. התסמינים, כאשר הם מופיעים, עשויים לכלול חום קל, עייפות, כאבי שרירים ונפיחות בבלוטות הלימפה. תסמינים אלה חולפים מעצמם תוך מספר שבועות ואינם דורשים טיפול ספציפי. רוב הנדבקים אף אינם מודעים לכך שנדבקו בווירוס.
הסכנה העיקרית של וירוס CMV קשורה להדבקה מולדת, כלומר העברת הווירוס מאם לעובר במהלך ההיריון. CMV נחשב לגורם השכיח ביותר לזיהום מולד בעולם המערבי, כאשר כ-1% מכלל הילודים נולדים נגועים בווירוס. מתוכם, כ-10% עד 15% יסבלו מתסמינים בלידה או יפתחו בעיות בהמשך החיים. הבעיות עלולות לכלול לקויות שמיעה, ליקויים בראייה, עיכוב התפתחותי, מיקרוצפליה (ראש קטן) ופגיעה נוירולוגית.
הסיכון הגבוה ביותר לעובר קיים כאשר האם נדבקת בווירוס לראשונה דווקא במהלך ההיריון, במיוחד בשליש הראשון. נשים שכבר נדבקו בעבר ופיתחו נוגדנים נושאות סיכון נמוך יותר להעברת הווירוס לעובר, אם כי הדבקה חוזרת או התעוררות מחדש של הווירוס עדיין אפשריות. לכן, נשים בהיריון העובדות עם ילדים קטנים או אמהות לילדים צעירים נמצאות בסיכון מוגבר ומומלץ להן לנקוט באמצעי זהירות.
אוכלוסייה נוספת הנמצאת בסיכון גבוה היא אנשים עם מערכת חיסון מדוכאת. מדובר בחולים לאחר השתלת איברים המקבלים תרופות אנטי-דחייה, חולי HIV/AIDS, וחולים המקבלים טיפולים כימותרפיים. באנשים אלה, הווירוס עלול לגרום למחלה קשה הפוגעת באיברים שונים כמו ריאות, כבד, מעיים ועיניים. במקרים אלה נדרש טיפול תרופתי אנטי-ויראלי כגון GANCICLOVIR או VALGANCICLOVIR.
אבחון זיהום ב-CMV נעשה באמצעות בדיקות דם לאיתור נוגדנים מסוג IGM ו-IGG, או באמצעות בדיקת PCR לאיתור החומר הגנטי של הווירוס. בהיריון, כאשר מתעורר חשד לזיהום, ניתן לבצע בדיקת מי שפיר לבדיקת הדבקה עוברית. בדיקות הדמיה כמו אולטרסאונד מפורט ו-MRI יכולות לסייע בהערכת פגיעה אפשרית בעובר.
מניעת הדבקה ב-CMV מתבססת בעיקר על שמירה על היגיינה קפדנית. נשים בהיריון ומי שמתכננות היריון מומלץ להקפיד על שטיפת ידיים יסודית לאחר מגע עם ילדים קטנים, במיוחד לאחר החלפת חיתולים או מגע עם רוק. יש להימנע משיתוף סכו"ם ומברשות שיניים עם ילדים ומנשיקות על השפתיים. נכון להיום אין עדיין חיסון זמין נגד CMV, אם כי מחקרים רבים נמצאים בשלבי פיתוח מתקדמים.
חשוב להדגיש כי למרות השכיחות הגבוהה של הווירוס, רוב ההדבקות אינן גורמות לנזק. מודעות לנושא, במיוחד בקרב נשים בגיל הפוריות והעובדות עם ילדים, יכולה לסייע במניעת הדבקה ראשונית בזמן היריון. ייעוץ גנטי ומעקב רפואי מתאים מומלצים לנשים שאובחנו כנגועות במהלך ההיריון.