שחיקה סחוסית במפרק הברך היא תופעה שכיחה ביותר המתארת את התדרדרות רקמת הסחוס המכסה את קצוות העצמות במפרק. הסחוס הבריא משמש ככרית הגנה חלקה ואלסטית המאפשרת תנועה חופשית וללא חיכוך בין עצם הירך לעצם השוקה. כאשר סחוס זה נשחק, העצמות מתחילות לשפשף זו בזו, מה שגורם לכאב, נוקשות ופגיעה בתפקוד. מצב זה מוכר גם בשם OSTEOARTHRITIS או בעברית — דלקת מפרקים ניוונית.
הסחוס המפרקי מורכב בעיקר מתאים הנקראים CHONDROCYTES ומחומר בין-תאי עשיר בקולגן ובחלבונים מיוחדים הנקראים PROTEOGLYCANS. מבנה ייחודי זה מעניק לסחוס את תכונותיו המכניות המרשימות — היכולת לספוג זעזועים ולאפשר החלקה חלקה. בניגוד לרקמות אחרות בגוף, לסחוס אין אספקת דם ישירה, ולכן יכולת הריפוי העצמי שלו מוגבלת מאוד. פגיעה בסחוס נוטה להתקדם עם הזמן ולהחמיר ללא טיפול מתאים.
הגורמים לשחיקה סחוסית מגוונים ולרוב משלבים מספר גורמי סיכון יחד. גיל מתקדם הוא הגורם המשמעותי ביותר, שכן עם השנים הסחוס מאבד מגמישותו ומיכולתו להתחדש. עודף משקל מהווה גורם סיכון מרכזי נוסף, כאשר כל קילוגרם עודף מכפיל את העומס על מפרקי הברכיים פי שלושה עד ארבעה בעת הליכה. פציעות קודמות במפרק, כגון קרעים ברצועות או במניסקוס, מגבירות משמעותית את הסיכון לפתח שחיקה בעתיד. גם גורמים תורשתיים, עיסוקים הדורשים עמידה ממושכת או כריעה חוזרת, ומבנה רגליים לא תקין עלולים לתרום להתפתחות המצב.
התסמינים של שחיקה סחוסית מתפתחים בדרך כלל בהדרגה לאורך חודשים ושנים. כאב במפרק הוא התסמין השכיח ביותר, והוא מופיע בתחילה בעיקר בזמן פעילות ונעלם במנוחה. עם התקדמות המצב, הכאב עלול להופיע גם בלילה ולהפריע לשינה. נוקשות במפרק, במיוחד בבוקר או לאחר ישיבה ממושכת, היא תסמין אופייני נוסף הנמשך בדרך כלל פחות מחצי שעה. חולים רבים מדווחים על תחושת חריקה או שפשוף במפרק הנקראת CREPITUS, וכן על נפיחות מקומית וקושי ביישור או בכיפוף מלא של הברך.
האבחנה של שחיקה סחוסית מבוססת על שילוב של תשאול רפואי, בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה. צילום רנטגן פשוט יכול להדגים היצרות של המרווח המפרקי, היווצרות של בליטות עצם הנקראות OSTEOPHYTES, ושינויים בצפיפות העצם. בדיקת MRI מאפשרת הערכה מדויקת יותר של מצב הסחוס ושל מבנים רכים נוספים במפרק. בדיקות דם אינן נדרשות לאבחנה אך עשויות לסייע בשלילת סוגים אחרים של דלקת מפרקים.
הטיפול בשחיקה סחוסית מתחיל תמיד בגישה שמרנית שאינה כירורגית. פיזיותרפיה ממוקדת לחיזוק שרירי הירך והגפה התחתונה מסייעת לייצב את המפרק ולהפחית עומס על הסחוס הפגוע. ירידה במשקל, גם אם צנועה, יכולה להקל משמעותית על התסמינים ולהאט את התקדמות השחיקה. תרופות נוגדות דלקת מסוג NSAIDS מספקות הקלה בכאב ובדלקת, וזריקות של חומצה היאלורונית או סטרואידים לתוך המפרק עשויות להועיל במקרים מסוימים. כאשר הטיפול השמרני אינו מספק הקלה מספקת, ניתן לשקול אפשרויות כירורגיות כגון ארתרוסקופיה או החלפת מפרק מלאה.
מניעה וטיפול מוקדם הם המפתח לשמירה על בריאות מפרקי הברכיים לאורך שנים. שמירה על משקל תקין, פעילות גופנית סדירה ומתונה כמו הליכה או שחייה, והימנעות מפציעות באמצעות חימום נכון וציוד מגן — כל אלה תורמים להגנה על הסחוס. אנשים החווים כאבים או נוקשות בברכיים מוזמנים לפנות להתייעצות עם רופא מומחה לצורך אבחון מדויק והתאמת תוכנית טיפול אישית.