פגיעה בכליות עקב סוכרת, המכונה בשפה הרפואית DIABETIC NEPHROPATHY, היא אחד הסיבוכים השכיחים והחמורים ביותר של מחלת הסוכרת. מדובר בנזק מתקדם לכליות שמתפתח לאורך שנים כתוצאה מרמות סוכר גבוהות בדם שאינן מאוזנות. הכליות, שתפקידן לסנן פסולת ועודפי נוזלים מהדם, נפגעות בהדרגה עד שיכולתן לתפקד פוחתת משמעותית. מצב זה מהווה את הגורם המוביל לאי ספיקת כליות סופנית בעולם המערבי.
התהליך מתחיל כאשר רמות סוכר גבוהות בדם פוגעות בכלי הדם הזעירים שבתוך הכליות. כלי דם אלה מרכיבים מבנים מיוחדים הנקראים GLOMERULI, שאחראים על סינון הדם. כאשר הסוכר פוגע בדפנות כלי הדם, הם מתעבים ומאבדים את גמישותם, מה שמוביל לדליפת חלבונים לשתן. בשלבים מתקדמים יותר, רקמת הכליות מוחלפת ברקמה צלקתית שאינה מסוגלת לבצע את תפקיד הסינון.
הבעיה המרכזית בפגיעה כלייתית סוכרתית היא שהיא מתפתחת באופן שקט וללא תסמינים בולטים במשך שנים רבות. רוב החולים אינם מרגישים דבר בשלבים המוקדמים של המחלה. רק כאשר תפקוד הכליות נפגע באופן משמעותי, עשויים להופיע סימנים כמו נפיחות ברגליים ובפנים, עייפות מתמשכת, בחילות, וקשיי ריכוז. לעיתים מופיעה גם יתר לחץ דם שקשה לאזן או החמרה ביתר לחץ דם קיים.
גורמי הסיכון להתפתחות פגיעה כלייתית כוללים משך מחלת הסוכרת, כאשר הסיכון עולה ככל שהמחלה נמשכת יותר שנים. איזון לקוי של רמות הסוכר לאורך זמן מגביר משמעותית את הסיכון, וכך גם יתר לחץ דם לא מטופל. גורמים נוספים כוללים עישון, השמנת יתר, רמות שומנים גבוהות בדם, והיסטוריה משפחתית של מחלות כליה. חולי סוכרת מסוג 1 וסוג 2 כאחד נמצאים בסיכון לפתח סיבוך זה.
האבחון מתבצע באמצעות בדיקות דם ושתן פשוטות שיש לבצע באופן קבוע. בדיקת שתן לאיתור חלבון מסוג ALBUMIN מאפשרת לזהות פגיעה כלייתית מוקדמת, עוד לפני שמופיעים תסמינים. בדיקת דם למדידת CREATININE ו-GFR מעריכה את יכולת הסינון של הכליות. מומלץ לכל חולה סוכרת לעבור בדיקות אלה לפחות פעם בשנה, ולעיתים בתדירות גבוהה יותר אם קיימים גורמי סיכון נוספים.
הטיפול מתמקד בראש ובראשונה במניעה והאטה של הנזק. איזון קפדני של רמות הסוכר בדם הוא אבן היסוד של הטיפול, לצד שליטה הדוקה ביתר לחץ דם. תרופות ממשפחת ACE INHIBITORS או ARB נמצאו יעילות במיוחד בהגנה על הכליות ומומלצות לרוב חולי הסוכרת עם פגיעה כלייתית. בשנים האחרונות הוכחה יעילותן של תרופות חדשות מסוג SGLT2 INHIBITORS בהאטת התקדמות מחלת הכליות.
שינויים באורח החיים משחקים תפקיד מכריע בשמירה על בריאות הכליות. הפחתת צריכת מלח ושמירה על תזונה מאוזנת עוזרות לשלוט בלחץ הדם ולהפחית את העומס על הכליות. פעילות גופנית סדירה משפרת את רגישות הגוף לאינסולין ותורמת לאיזון הסוכר. הפסקת עישון חיונית, שכן עישון מאיץ את הנזק לכלי הדם ולכליות. במקרים מתקדמים של אי ספיקת כליות, ייתכן שיידרש טיפול בדיאליזה או השתלת כליה.
חשוב להדגיש כי זיהוי מוקדם ומעקב צמוד יכולים לשנות באופן דרמטי את מהלך המחלה ולמנוע או לדחות את ההגעה לאי ספיקת כליות. לכן, כל חולה סוכרת חייב להקפיד על בדיקות תקופתיות ולשתף פעולה עם הצוות הרפואי. מחקרים מראים כי חולי סוכרת עם פגיעה כלייתית נמצאים גם בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, ולכן ניהול כולל של גורמי הסיכון הוא קריטי. למידע נוסף על הקשר בין רמות שומנים בדם לבריאות כלי הדם, מומלץ לקרוא על טריגליצרידים והסיכונים הנלווים.