שבר ירך הוא פציעה אורתופדית חמורה המתרחשת בעצם הירך (FEMUR), העצם הארוכה והחזקה ביותר בגוף האדם. למרות חוזקה המרשים של עצם זו, היא עלולה להישבר כתוצאה מחבלה קשה או מהיחלשות מבנה העצם עקב מחלות כמו אוסטאופורוזיס (OSTEOPOROSIS). שבר בירך נחשב למצב רפואי דחוף הדורש טיפול מיידי, שכן הוא עלול לסכן חיים במיוחד באוכלוסייה המבוגרת.
קיימים מספר סוגים של שברים בעצם הירך, והמיקום המדויק של השבר משפיע על חומרתו ועל אופן הטיפול בו. שבר צוואר הירך (FEMORAL NECK FRACTURE) מתרחש באזור הצר המחבר בין ראש עצם הירך לגוף העצם, והוא השכיח ביותר בקרב קשישים. שבר בין-טרוכנטרי (INTERTROCHANTERIC FRACTURE) מתרחש מעט מתחת לצוואר הירך, באזור הבליטות הגרמיות. שברים בגוף עצם הירך (FEMORAL SHAFT FRACTURE) נפוצים יותר בצעירים ונגרמים בדרך כלל מתאונות דרכים או פציעות ספורט קשות.
הסימנים והתסמינים של שבר ירך בדרך כלל ברורים ומיידיים. הנפגע חש כאב עז ופתאומי באזור הירך, המפשעה או הירך העליונה. לרוב קיימת חוסר יכולת מוחלטת לעמוד או להתהלך על הרגל הפגועה. במקרים רבים ניתן להבחין בקיצור הרגל הפגועה ובסיבובה כלפי חוץ. נפיחות, רגישות מוגברת למגע וחבורות באזור הפגוע הם סימנים נוספים המופיעים בשעות שלאחר הפציעה.
גורמי הסיכון העיקריים לשבר ירך כוללים גיל מתקדם, מגדר נשי, ומחלת האוסטאופורוזיס המחלישה את צפיפות העצם. נשים לאחר גיל המעבר נמצאות בסיכון מוגבר במיוחד עקב ירידה ברמות האסטרוגן המגנות על העצם. גורמים נוספים כוללים תזונה דלה בסידן וויטמין D, חוסר פעילות גופנית, עישון, צריכת אלכוהול מופרזת ונטילת תרופות מסוימות. מחלות כרוניות כמו סוכרת, מחלות בלוטת התריס והפרעות קוגניטיביות מגבירות אף הן את הסיכון.
אבחון שבר ירך מתבצע באמצעות בדיקה גופנית וצילום רנטגן (X-RAY) של אזור הירך והאגן. במקרים בהם הצילום אינו חד-משמעי, נעשה שימוש בבדיקות הדמיה מתקדמות כמו CT או MRI לאיתור שברים עדינים או שברי מאמץ. הצוות הרפואי יבצע גם בדיקות דם להערכת המצב הכללי ולהכנה לניתוח.
הטיפול בשבר ירך הוא כמעט תמיד ניתוחי, שכן שמרנות במקרה זה עלולה להוביל לסיבוכים קשים. סוג הניתוח נקבע לפי מיקום השבר, גיל המטופל ומצבו הבריאותי. האפשרויות כוללות קיבוע פנימי באמצעות ברגים, פלטות או מוטות תוך-מדולריים (INTRAMEDULLARY NAIL), או החלפת מפרק ירך (HIP REPLACEMENT) במקרים של שברים מסוימים בצוואר הירך. לאחר הניתוח נדרשת תקופת שיקום ממושכת הכוללת פיזיותרפיה אינטנסיבית.
הסיבוכים האפשריים של שבר ירך הם משמעותיים ומסכני חיים. קרישי דם ברגליים (DVT — DEEP VEIN THROMBOSIS) עלולים להתפתח ולנדוד לריאות. זיהומים, פצעי לחץ ודלקת ריאות שכיחים בקרב מטופלים מרותקים למיטה. למרבה הצער, כ-20-30 אחוז מהקשישים הסובלים משבר ירך נפטרים בשנה שלאחר הפציעה, לרוב מסיבוכים ולא מהשבר עצמו.
מניעת שברי ירך מתמקדת בשמירה על בריאות העצם ובמניעת נפילות. פעילות גופנית סדירה הכוללת תרגילי משקל ושיווי משקל מחזקת את העצמות ומפחיתה סיכון לנפילות. תזונה עשירה בסידן וויטמין D, הימנעות מעישון ומצריכת אלכוהול מופרזת תורמים לבריאות העצם. התאמת סביבת המגורים, הסרת מכשולים והתקנת מאחזי יד יכולים למנוע נפילות בבית. בדיקות צפיפות עצם (DEXA) מומלצות לנשים מעל גיל 65 ולגברים מעל גיל 70 לגילוי מוקדם של אוסטאופורוזיס ולטיפול מונע.