בדיקת הולטר היא בדיקה קרדיולוגית לא פולשנית המתעדת את הפעילות החשמלית של הלב באופן רציף במשך 24 עד 48 שעות. הבדיקה נקראת על שם הפיזיקאי האמריקאי נורמן הולטר, שפיתח את המכשיר בשנות ה-60 של המאה הקודמת. בניגוד לבדיקת ECG רגילה שנמשכת דקות ספורות בלבד, בדיקת הולטר מאפשרת לרופאים לקבל תמונה מקיפה של תפקוד הלב במהלך פעילויות היומיום הרגילות של המטופל.
המכשיר עצמו הוא מוניטור קטן ונייד בגודל טלפון סלולרי, המחובר לגוף באמצעות אלקטרודות הנצמדות לעור החזה. האלקטרודות קולטות את האותות החשמליים מהלב ומעבירות אותם למכשיר ההקלטה, השומר את הנתונים בזיכרון דיגיטלי. המטופל מתבקש להמשיך בשגרת יומו הרגילה, כולל עבודה, שינה ופעילות גופנית מתונה, תוך תיעוד בכתב של פעילויותיו ותחושותיו במהלך הבדיקה.
הרופאים מפנים לבדיקת הולטר במצבים שונים הקשורים לתפקוד הלב. הסיבות השכיחות כוללות תחושות של דפיקות לב או פרפורים, סחרחורות בלתי מוסברות, אפיזודות של התעלפות או כמעט-התעלפות, וכאבים בחזה שמקורם אינו ברור. בנוסף, הבדיקה משמשת למעקב אחר יעילות הטיפול התרופתי בהפרעות קצב ולבדיקת תפקוד קוצבי לב מושתלים.
ההכנה לבדיקה פשוטה יחסית ואינה דורשת צום או הפסקת תרופות, אלא אם הרופא הורה אחרת. בעת חיבור המכשיר, הטכנאי מנקה את עור החזה ומדביק את האלקטרודות במקומות ספציפיים. חשוב להימנע מרחצה או שחייה במהלך הבדיקה, שכן המכשיר אינו עמיד במים. מומלץ ללבוש בגדים רפויים ונוחים שיאפשרו למכשיר לפעול ללא הפרעה.
במהלך הבדיקה, המטופל מתבקש לנהל יומן פעילות מפורט. ביומן זה יש לרשום את השעות המדויקות של פעילויות כמו אכילה, הליכה, עלייה במדרגות, מאמץ גופני, מנוחה ושינה. כמו כן, יש לתעד כל תחושה חריגה כגון דפיקות לב, כאב בחזה, קוצר נשימה או סחרחורת. מידע זה מאפשר לרופא לקשר בין הממצאים בהקלטה לבין הסימפטומים שחווה המטופל.
לאחר סיום תקופת ההקלטה, המטופל מחזיר את המכשיר למרפאה, שם מנתחים את הנתונים באמצעות תוכנה ממוחשבת. הניתוח בודק את קצב הלב הממוצע, המינימלי והמקסימלי, מזהה הפרעות קצב מסוגים שונים כגון ATRIAL FIBRILLATION או VENTRICULAR TACHYCARDIA, ומאתר הפסקות או האטות חריגות בפעילות הלב. קרדיולוג בוחן את הממצאים ומכין דוח מסכם המועבר לרופא המפנה.
בדיקת הולטר נחשבת לבטוחה לחלוטין וללא תופעות לוואי משמעותיות. לעתים עלולה להופיע גירוי קל בעור במקומות הצמדת האלקטרודות, אך תופעה זו חולפת מהר לאחר הסרתן. הבדיקה אינה גורמת לכאב ואינה כרוכה בחשיפה לקרינה. מגבלות הבדיקה קשורות בעיקר לחוסר הנוחות הקל שבנשיאת המכשיר ולהימנעות מרחצה במהלך תקופת הבדיקה.
כאשר 24 שעות אינן מספיקות לאיתור הפרעה, קיימות אפשרויות מעקב ממושכות יותר. מוניטור אירועים הוא מכשיר הנלבש למשך שבועות ומופעל על ידי המטופל בעת הרגשת תסמינים. בשנים האחרונות פותחו גם מכשירים הנצמדים לעור לתקופות של עד שבועיים ומספקים ניטור רציף ללא צורך בהחלפת אלקטרודות. הרופא יבחר את שיטת הניטור המתאימה בהתאם לאופי התסמינים ותדירותם.