הידרוצפלוס (HYDROCEPHALUS) הוא מצב רפואי שבו מצטבר נוזל מוחי-שדרתי (CSF) בתוך חללי המוח, הנקראים חדרים. הצטברות זו גורמת ללחץ מוגבר על רקמת המוח ועלולה לגרום לנזק משמעותי אם אינה מטופלת בזמן. המונח עצמו מגיע מהיוונית ומשמעותו "מים בראש", תיאור שמשקף את המהות הפיזית של הבעיה. מדובר באחד המצבים הנוירולוגיים השכיחים ביותר בקרב תינוקות, אך הוא יכול להופיע בכל גיל.
הנוזל המוחי-שדרתי ממלא תפקידים חיוניים בגוף האדם. הוא מרפד את המוח ומגן עליו מפני פגיעות, מסייע בהובלת חומרי הזנה ובסילוק פסולת מטבולית, ושומר על לחץ תוך-גולגולתי תקין. בדרך כלל, הנוזל מיוצר בחדרי המוח, זורם דרכם ונספג בחזרה לזרם הדם. כאשר יש חסימה בזרימה או בעיה בספיגה, הנוזל מצטבר ויוצר לחץ מסוכן.
קיימים מספר סוגים של הידרוצפלוס, והבנת ההבדלים ביניהם חיונית לטיפול הנכון. הידרוצפלוס חסימתי (OBSTRUCTIVE HYDROCEPHALUS) מתרחש כאשר יש חסימה פיזית במסלול זרימת הנוזל, למשל עקב גידול או מום מולד. הידרוצפלוס מתקשר (COMMUNICATING HYDROCEPHALUS) נוצר כאשר הנוזל זורם באופן חופשי בין החדרים, אך הספיגה לזרם הדם לקויה. קיים גם הידרוצפלוס בלחץ תקין (NORMAL PRESSURE HYDROCEPHALUS), המופיע בעיקר אצל מבוגרים ומתבטא בהפרעות הליכה, שיטיון והפרעות בשליטה על השתן.
הגורמים להידרוצפלוס מגוונים ותלויים בגיל המטופל. אצל תינוקות, הסיבות השכיחות כוללות מומים מולדים, דימומים תוך-מוחיים בפגים ודלקות במהלך ההיריון. אצל מבוגרים, המצב עלול להתפתח בעקבות פגיעות ראש, גידולים, דלקות קרום המוח או שבץ מוחי. במקרים רבים, במיוחד אצל קשישים, הגורם נותר לא ידוע.
התסמינים משתנים בהתאם לגיל ולמהירות התפתחות המצב. אצל תינוקות, הסימן הבולט ביותר הוא היקף ראש גדול מהצפוי והתרחבות מהירה שלו, שכן עצמות הגולגולת טרם התחברו וניתנות למתיחה. תינוקות עשויים להראות גם עיניים הפונות כלפי מטה (סימן "שמש שוקעת"), עצבנות, הקאות וקשיי האכלה. אצל ילדים גדולים ומבוגרים, התסמינים כוללים כאבי ראש עזים במיוחד בבוקר, בחילות והקאות, הפרעות ראייה, קשיי ריכוז ושינויים באישיות.
האבחון מתבצע באמצעות שילוב של בדיקה גופנית והדמיה מתקדמת. אולטרסאונד דרך המרפס (FONTANELLE) משמש לאבחון תינוקות, בעוד CT ו-MRI מאפשרים הערכה מדויקת של גודל החדרים ואיתור החסימה. במקרים מסוימים נדרשות בדיקות נוספות כמו ניקור מותני למדידת לחץ הנוזל.
הטיפול העיקרי בהידרוצפלוס הוא ניתוחי. השיטה השכיחה ביותר היא השתלת שאנט (SHUNT), מערכת צינוריות המנקזת את עודפי הנוזל מהמוח לחלל הבטן או ללב, שם הוא נספג. שיטה חדשנית יותר היא אנדוסקופיה (ENDOSCOPIC THIRD VENTRICULOSTOMY), שבה נוצר פתח חדש לניקוז הנוזל ללא צורך בשתל קבוע. הבחירה בין השיטות תלויה בגיל המטופל, סוג ההידרוצפלוס ושיקולים נוספים.
הפרוגנוזה תלויה במידה רבה באבחון וטיפול מוקדמים. כיום, עם התקדמות הטכנולוגיה הרפואית, רוב המטופלים יכולים לנהל חיים תקינים ופעילים. עם זאת, נדרש מעקב רפואי לאורך כל החיים, שכן שאנטים עלולים להיסתם או להידבק. הורים לילדים עם הידרוצפלוס צריכים להכיר את סימני האזהרה לתקלה במערכת הניקוז ולפנות מיידית לטיפול רפואי במקרה הצורך.