היפוגליקמיה (HYPOGLYCEMIA) היא מצב רפואי שבו רמת הסוכר (גלוקוז) בדם יורדת מתחת לערך התקין. הגלוקוז מהווה את מקור האנרגיה העיקרי של הגוף, ובמיוחד של המוח, ולכן ירידה משמעותית ברמתו עלולה לפגוע בתפקוד התקין של מערכות חיוניות. באופן כללי, היפוגליקמיה מוגדרת כאשר רמת הסוכר בדם יורדת מתחת ל-70 מיליגרם לדציליטר (mg/dL). מצב זה יכול להתפתח בתוך דקות ספורות ודורש טיפול מיידי למניעת סיבוכים חמורים.
הסיבות להיפוגליקמיה מגוונות ומשתנות בין אנשים שונים. אצל חולי סוכרת, הגורם השכיח ביותר הוא מנת יתר של אינסולין או תרופות להורדת סוכר, דילוג על ארוחות, או פעילות גופנית מאומצת ללא התאמת המינון. אצל אנשים שאינם חולי סוכרת, היפוגליקמיה יכולה לנבוע מצום ממושך, צריכת אלכוהול מופרזת, בעיות בבלוטת יותרת הכליה או בבלוטת התריס, גידולים מסוימים בלבלב (INSULINOMA), או כתגובה לתרופות מסוימות. במקרים נדירים, היפוגליקמיה מופיעה לאחר ארוחה עשירה בפחמימות, מצב המכונה היפוגליקמיה ריאקטיבית (REACTIVE HYPOGLYCEMIA).
התסמינים של היפוגליקמיה מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות. הקבוצה הראשונה כוללת תסמינים הנובעים מתגובת מערכת העצבים האוטונומית: רעד, הזעה, דפיקות לב מואצות, רעב עז, חיוורון וחרדה. הקבוצה השנייה כוללת תסמינים הנובעים מחוסר גלוקוז במוח (NEUROGLYCOPENIA): בלבול, קושי בריכוז, טשטוש ראייה, דיבור לא ברור, חולשה, סחרחורת ובמקרים חמורים — אובדן הכרה ופרכוסים. חשוב לציין כי התסמינים עשויים להשתנות מאדם לאדם, ויש אנשים שמפתחים מודעות מופחתת להיפוגליקמיה (HYPOGLYCEMIA UNAWARENESS), מצב מסוכן שבו הגוף מפסיק לתת אזהרות מוקדמות.
הטיפול המיידי בהיפוגליקמיה מבוסס על כלל 15-15: יש לצרוך 15 גרם של פחמימות פשוטות, כגון שלוש-ארבע טבליות גלוקוז, חצי כוס מיץ פירות או משקה ממותק, או כף דבש. לאחר 15 דקות יש לבדוק שוב את רמת הסוכר, ואם היא עדיין נמוכה — לחזור על הצריכה. כאשר הרמה מתייצבת, מומלץ לאכול ארוחה קטנה המכילה פחמימות מורכבות וחלבון. במצבים חמורים שבהם האדם מאבד הכרה או אינו מסוגל לבלוע, יש להזריק גלוקגון (GLUCAGON) ולפנות מיד לחדר מיון.
מניעת היפוגליקמיה דורשת תשומת לב מתמדת, במיוחד אצל חולי סוכרת. חשוב לאכול ארוחות סדירות ולא לדלג על ארוחות, לבדוק את רמת הסוכר בדם באופן קבוע, להתאים את מינון התרופות לפני פעילות גופנית, ולהימנע מצריכת אלכוהול על קיבה ריקה. מומלץ תמיד לשאת עם הגוף מקור מהיר של סוכר ולענוד צמיד רפואי המציין את המצב. חולי סוכרת צריכים ללמד את בני משפחתם וחבריהם הקרובים לזהות סימני היפוגליקמיה ולהזריק גלוקגון במקרה חירום.
היפוגליקמיה חוזרת עלולה להוביל לסיבוכים ארוכי טווח, כולל פגיעה קוגניטיבית, ירידה באיכות החיים ופחד מתמשך מאירועים נוספים. לכן, אדם החווה אירועי היפוגליקמיה חוזרים צריך להיוועץ ברופא לצורך התאמת הטיפול ובירור הגורמים. עם ניהול נכון, מודעות ותכנון מראש, רוב האנשים יכולים למנוע אירועי היפוגליקמיה חמורים ולשמור על איכות חיים תקינה.