אנדוקרדיטיס (ENDOCARDITIS) היא דלקת זיהומית של הציפוי הפנימי של הלב, הנקרא אנדוקרד (ENDOCARDIUM), ובמיוחד של מסתמי הלב. מדובר במחלה חמורה ומסכנת חיים שדורשת אבחון מהיר וטיפול אגרסיבי. הזיהום מתרחש כאשר חיידקים, פטריות או מיקרואורגניזמים אחרים חודרים לזרם הדם ומתיישבים על רקמות הלב הפגועות או על מסתמים לא תקינים. ללא טיפול מתאים, המחלה עלולה להוביל לנזק בלתי הפיך למסתמי הלב, אי ספיקת לב ואף למוות.
הגורם השכיח ביותר לאנדוקרדיטיס הוא חיידק מסוג סטפילוקוקוס אאורוס (STAPHYLOCOCCUS AUREUS), האחראי לכמחצית מהמקרים במדינות המערב. חיידקים נוספים הכוללים סטרפטוקוקים (STREPTOCOCCI) ואנטרוקוקים (ENTEROCOCCI) גורמים לחלק ניכר מהמקרים הנותרים. החיידקים יכולים להיכנס לזרם הדם דרך פעולות יומיומיות כמו צחצוח שיניים אגרסיבי, טיפולי שיניים פולשניים, זריקות תוך ורידיות או זיהומים בחלקים אחרים של הגוף. ברגע שהחיידקים מגיעים ללב, הם יוצרים מבנים הנקראים וגטציות (VEGETATIONS) — גושים של חיידקים, תאי דם ופיברין הנצמדים למסתמים.
קיימות מספר קבוצות סיכון מוגברות לפתח אנדוקרדיטיס. אנשים עם מומי לב מולדים או נרכשים, בעלי מסתמים מלאכותיים או אלו שעברו אנדוקרדיטיס בעבר נמצאים בסיכון גבוה במיוחד. משתמשי סמים בהזרקה נחשבים לקבוצת סיכון משמעותית עקב החדרת חיידקים ישירות לזרם הדם דרך מחטים מזוהמות. גם חולים עם מערכת חיסון מדוכאת, אנשים המטופלים בדיאליזה ובעלי קטטרים ורידיים לטווח ארוך נמצאים בסיכון מוגבר.
התסמינים של אנדוקרדיטיס יכולים להיות מגוונים ולעתים מטעים, מה שמקשה על האבחנה. חום הוא הסימן השכיח ביותר ומופיע ביותר מ-90% מהמקרים, לרוב מלווה בצמרמורות, הזעות לילה וחולשה כללית. תסמינים נוספים כוללים כאבי שרירים ומפרקים, ירידה במשקל, קוצר נשימה ואיבוד תיאבון. בבדיקה גופנית ניתן לגלות אוושה חדשה בלב, נקודות דימום קטנות בעור או מתחת לציפורניים ונגעים כואבים בקצות האצבעות הנקראים צמתי OSLER.
אבחון אנדוקרדיטיס מבוסס על שילוב של ממצאים קליניים, בדיקות מעבדה והדמיה. תרביות דם חוזרות נלקחות לזיהוי החיידק הגורם ולקביעת הטיפול האנטיביוטי המתאים. אקוקרדיוגרפיה (ECHOCARDIOGRAPHY) היא בדיקת ההדמיה המרכזית, כאשר אקו דרך הוושט (TRANSESOPHAGEAL ECHOCARDIOGRAPHY) מספק תמונות מדויקות יותר של המסתמים והוגטציות. קריטריוני DUKE הם מערכת הקריטריונים המקובלת לאבחון המחלה, המשלבת ממצאים קליניים, מיקרוביולוגיים והדמייתיים.
הטיפול באנדוקרדיטיס דורש מתן אנטיביוטיקה תוך ורידית במינונים גבוהים למשך תקופה ממושכת, בדרך כלל בין ארבעה לשישה שבועות. בחירת האנטיביוטיקה נקבעת על פי סוג החיידק ורגישותו, ולעתים נדרש שילוב של מספר תרופות. במקרים מסוימים, כאשר יש נזק משמעותי למסתם, היווצרות מורסה או אי שליטה בזיהום, נדרשת התערבות כירורגית לתיקון או החלפת המסתם הפגוע. ההחלטה על ניתוח מתקבלת על ידי צוות רב תחומי הכולל קרדיולוגים, מנתחי לב ומומחים למחלות זיהומיות.
מניעת אנדוקרדיטיס חשובה במיוחד באנשים בסיכון גבוה. בעבר הומלץ על מתן אנטיביוטיקה מונעת לפני מגוון רחב של פרוצדורות, אך כיום ההנחיות ממוקדות יותר. טיפול אנטיביוטי מונע מומלץ בעיקר לפני טיפולי שיניים פולשניים בחולים עם מסתמים מלאכותיים, היסטוריה של אנדוקרדיטיס או מומי לב מסוימים. שמירה על היגיינת פה מעולה, טיפול מהיר בזיהומים והימנעות משימוש בסמים בהזרקה הם צעדי מניעה חיוניים לכלל האוכלוסייה.