לחץ תוך-גולגולתי (INTRACRANIAL PRESSURE או בקיצור ICP) הוא הלחץ השורר בתוך חלל הגולגולת, הנוצר משלושה מרכיבים עיקריים: רקמת המוח עצמה, הדם הזורם בכלי הדם המוחיים, והנוזל השדרתי-מוחי (CEREBROSPINAL FLUID) העוטף ומגן על המוח. בערכים תקינים, לחץ זה נע בין 7 ל-15 מילימטר כספית במבוגרים במצב שכיבה. הגולגולת היא מבנה קשיח וסגור, ולכן כל עלייה בנפח של אחד המרכיבים חייבת לבוא על חשבון האחרים, עיקרון המכונה דוקטרינת מונרו-קלי (MONRO-KELLIE DOCTRINE).
כאשר הלחץ התוך-גולגולתי עולה מעבר לערכים התקינים, מדובר במצב רפואי חירום הדורש התערבות מיידית. עלייה בלחץ גורמת להפחתת זרימת הדם למוח, מה שמוביל לפגיעה באספקת החמצן והחומרים המזינים לתאי העצב. ללא טיפול מהיר, מצב זה עלול לגרום לנזק מוחי בלתי הפיך ואף למוות. המוח רגיש במיוחד למחסור בחמצן, ותאי עצב מתחילים למות תוך דקות ספורות של איסכמיה.
הגורמים לעליית לחץ תוך-גולגולתי מגוונים וכוללים מספר מצבים רפואיים משמעותיים. גידולי מוח תופסים מקום בחלל הגולגולת ולוחצים על הרקמות הסובבות. דימום תוך-גולגולתי, בין אם כתוצאה מטראומה או משבץ מוחי דימומי, מוסיף נפח של דם לחלל הסגור. הידרוצפלוס (HYDROCEPHALUS), מצב בו מצטבר נוזל שדרתי-מוחי עודף, מהווה גורם נוסף. דלקות כמו דלקת קרום המוח (MENINGITIS) או מורסה מוחית, וכן בצקת מוחית כתוצאה מפגיעת ראש, עלולות אף הן להעלות את הלחץ באופן משמעותי.
התסמינים של לחץ תוך-גולגולתי מוגבר משתנים בהתאם לחומרת המצב ולקצב ההתפתחות. כאב ראש עז הוא אחד הסימנים השכיחים ביותר, במיוחד כאב המתגבר בשעות הבוקר או בעת שכיבה. בחילות והקאות, לעיתים ללא קשר לאכילה, מלוות פעמים רבות את המצב. הפרעות ראייה כולל ראייה מטושטשת, ראייה כפולה או אף אובדן ראייה עלולות להופיע. בצקת של עצב הראייה, המכונה פפילאדמה (PAPILLEDEMA), ניתנת לזיהוי בבדיקת קרקעית העין. במקרים חמורים מופיעים בלבול, ישנוניות, שינויים בהכרה ואף תרדמת.
אבחון לחץ תוך-גולגולתי מוגבר מתבצע באמצעות מספר שיטות. בדיקת CT או MRI של המוח מאפשרות זיהוי גורמים מבניים כמו גידולים, דימומים או הידרוצפלוס. מדידה ישירה של הלחץ מתבצעת באמצעות ניקור מותני (LUMBAR PUNCTURE) או התקנת מכשיר ניטור תוך-גולגולתי במקרים המחייבים מעקב רציף. בדיקת קרקעית עין יכולה לחשוף סימנים של פפילאדמה המעידים על לחץ מוגבר ממושך.
הטיפול בלחץ תוך-גולגולתי מוגבר תלוי בגורם הבסיסי ובחומרת המצב. תרופות אוסמוטיות כמו מניטול (MANNITOL) או תמיסת מלח היפרטונית מסייעות בהפחתת נפח הנוזלים במוח. הרמת ראש המיטה לזווית של 30 מעלות מסייעת בניקוז ורידי משופר. במקרים של הידרוצפלוס, השתלת שאנט (SHUNT) מנקזת את הנוזל העודף. ניתוח להסרת גידול, פינוי דימום או הקלת לחץ באמצעות פתיחת חלק מהגולגולת (DECOMPRESSIVE CRANIECTOMY) נדרשים במקרים מסוימים. שליטה בחום הגוף, רמות הסוכר והתקפים אפילפטיים מהווים חלק חשוב מהטיפול התומך.
הפרוגנוזה של חולים עם לחץ תוך-גולגולתי מוגבר תלויה במידה רבה בגורם, במשך הזמן עד לטיפול ובחומרת הפגיעה. זיהוי מוקדם וטיפול מהיר משפרים משמעותית את הסיכויים להחלמה מלאה. מעקב נוירולוגי קבוע חיוני לאחר אירוע של עליית לחץ, שכן חלק מהמטופלים עלולים לסבול מהשלכות ארוכות טווח הדורשות שיקום ותמיכה מתמשכת.