אבני כליה, הידועות גם בשם KIDNEY STONES או NEPHROLITHIASIS, הן משקעים קשים של מינרלים ומלחים שמתגבשים בתוך הכליות. התופעה נחשבת לאחת מהפרעות דרכי השתן השכיחות ביותר, ומלווה לעיתים קרובות בכאבים עזים במיוחד. האבנים יכולות להיות זעירות כגרגר חול או גדולות כמו כדור גולף, והגודל משפיע ישירות על חומרת התסמינים ועל אופן הטיפול הנדרש.
תהליך היווצרות אבני הכליה מתחיל כאשר ריכוז חומרים מסוימים בשתן עולה מעבר ליכולת ההמסה שלהם. כאשר השתן מרוכז מדי, מינרלים כמו סידן, אוקסלט וחומצת שתן מתחילים להתגבש ולהיצמד זה לזה. עם הזמן, הגבישים הזעירים גדלים והופכים לאבנים ממשיות. קיימים מספר סוגים של אבני כליה, כאשר הנפוצות ביותר הן אבני סידן אוקסלט, המהוות כ-80% מכלל המקרים. סוגים נוספים כוללים אבני חומצת שתן, אבני סטרוויט הקשורות לזיהומים, ואבני ציסטין הנדירות יותר.
גורמי הסיכון להיווצרות אבני כליה מגוונים ומשלבים היבטים גנטיים, תזונתיים וסביבתיים. צריכת נוזלים מועטה היא הגורם המשמעותי ביותר, שכן היא מובילה לשתן מרוכז המאפשר התגבשות מינרלים. תזונה עשירה במלח, בחלבון מן החי ובמזונות המכילים אוקסלט מגבירה אף היא את הסיכון. גורמים נוספים כוללים השמנת יתר, מחלות מעי דלקתיות, סוכרת, וסיפור משפחתי של אבני כליה. גברים נוטים לפתח אבני כליה בשיעור גבוה יותר מנשים, והסיכון עולה עם הגיל.
התסמינים של אבני כליה תלויים במיקום האבן ובגודלה. אבנים קטנות עשויות לעבור בדרכי השתן ללא תסמינים כלל. אולם כאשר אבן נתקעת בשופכן או חוסמת את זרימת השתן, מופיע כאב עז ופתאומי הידוע בשם RENAL COLIC. כאב זה מתואר כאחד הכאבים החזקים ביותר שקיימים, ומורגש בדרך כלל בגב התחתון, בצד הגוף או באזור המפשעה. תסמינים נלווים עשויים לכלול דם בשתן, בחילות והקאות, צריבה במתן שתן, ותחושת דחיפות מתמדת להטיל שתן.
אבחון אבני כליה מתבצע באמצעות שילוב של בדיקות מעבדה והדמיה. בדיקות שתן ודם מסייעות לזהות את הרכב האבן ולאתר גורמים אפשריים להיווצרותה. בדיקת CT ללא חומר ניגוד נחשבת לשיטת ההדמיה המועדפת, שכן היא מאפשרת לזהות אבנים בכל גודל ובכל מיקום. אולטרסאונד משמש כחלופה בטוחה במיוחד עבור נשים בהריון וילדים.
הטיפול באבני כליה נקבע בהתאם לגודל האבן, למיקומה ולחומרת התסמינים. אבנים קטנות בקוטר של עד 5 מילימטר בדרך כלל יוצאות באופן טבעי תוך מספר שבועות, בליווי שתייה מרובה ותרופות להקלה על הכאב. אבנים גדולות יותר עשויות לדרוש התערבות רפואית, כגון ESWL — טיפול בגלי הלם שמפורר את האבן מבחוץ. במקרים מסוימים נדרשים ניתוחים אנדוסקופיים או פתוחים להסרת האבן.
מניעה היא המפתח להתמודדות עם אבני כליה, במיוחד עבור מי שכבר חווה אותן בעבר. שתייה של 2-3 ליטר מים ביום היא ההמלצה הבסיסית והחשובה ביותר. הפחתת צריכת מלח, הגבלת חלבון מן החי, ושמירה על משקל תקין תורמים אף הם למניעה. במקרים מסוימים, הרופא עשוי להמליץ על תרופות מונעות בהתאם לסוג האבנים. חשוב להתייעץ עם רופא לגבי שינויים תזונתיים ספציפיים, שכן ההמלצות משתנות בהתאם להרכב האבן שהתגלתה.