לימפומה היא סוג של סרטן המתפתח במערכת הלימפה, שהיא חלק מרכזי במערכת החיסון של הגוף. המחלה מתחילה כאשר תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים מתחילים להתרבות בצורה בלתי מבוקרת. למרות שמדובר בסרטן, חשוב לדעת כי סוגים רבים של לימפומה ניתנים לריפוי מלא, במיוחד כאשר המחלה מאובחנת בשלב מוקדם.
מערכת הלימפה כוללת רשת של כלי לימפה, בלוטות לימפה, הטחול, התימוס ומח העצם. תפקידה העיקרי הוא לסנן חומרים זרים מהגוף ולהילחם בזיהומים. כאשר מתפתחת לימפומה, התאים הסרטניים עלולים להצטבר בבלוטות הלימפה ולגרום להן להתנפח, וכן להתפשט לאיברים נוספים בגוף. התנהגות זו של התאים הופכת את המערכת שאמורה להגן על הגוף למקור של מחלה.
קיימים שני סוגים עיקריים של לימפומה. הסוג הראשון נקרא HODGKIN LYMPHOMA או לימפומה על שם הודג'קין, והוא מאופיין בנוכחות תאים ייחודיים הנקראים תאי REED-STERNBERG. סוג זה שכיח יותר בקרב מבוגרים צעירים בגילאי 20-40 ובאנשים מעל גיל 55. הסוג השני, NON-HODGKIN LYMPHOMA, הוא הנפוץ יותר ומהווה כ-90% ממקרי הלימפומה, והוא כולל למעשה קבוצה מגוונת של יותר מ-60 תתי-סוגים שונים.
הסימנים המוקדמים של לימפומה יכולים להיות עדינים ולהתבלבל עם מצבים רפואיים אחרים. הסימן השכיח ביותר הוא נפיחות ללא כאב בבלוטות הלימפה, בעיקר באזור הצוואר, בתי השחי או המפשעות. תסמינים נוספים כוללים עייפות מתמשכת, ירידה בלתי מוסברת במשקל, הזעות לילה מרובות וחום ללא סיבה ברורה. חלק מהחולים חווים גם גרד בעור או תחושת אי נוחות לאחר שתיית אלכוהול.
הגורמים המדויקים להתפתחות לימפומה אינם ידועים במלואם, אך זוהו מספר גורמי סיכון. אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת, כגון נשאי HIV או מושתלי איברים, נמצאים בסיכון מוגבר. גם זיהומים מסוימים כמו וירוס EPSTEIN-BARR וחיידק HELICOBACTER PYLORI נקשרו להתפתחות סוגים מסוימים של לימפומה. גורמים סביבתיים כמו חשיפה לחומרי הדברה וכימיקלים תעשייתיים עשויים אף הם להגביר את הסיכון.
אבחון לימפומה מתבצע באמצעות שילוב של בדיקות. הבדיקה המכרעת היא ביופסיה של בלוטת לימפה מוגדלת, המאפשרת לרופאים לזהות את סוג הלימפומה המדויק. בדיקות דם, בדיקות הדמיה כמו CT ו-PET, ולעיתים גם ביופסיה ממח העצם, משמשות לקביעת שלב המחלה ומידת התפשטותה בגוף. דיוק באבחון חיוני לבחירת הטיפול המתאים ביותר.
הטיפול בלימפומה מותאם אישית לכל חולה בהתאם לסוג המחלה, שלבה ומצבו הכללי. האפשרויות כוללות CHEMOTHERAPY שהיא טיפול כימי המשמיד תאים סרטניים, RADIATION THERAPY המכוונת קרינה לאזורים נגועים, ו-IMMUNOTHERAPY המגייסת את מערכת החיסון נגד הסרטן. בשנים האחרונות פותחו גם טיפולים ממוקדים וטיפולי CAR-T המהווים פריצת דרך בטיפול במקרים עמידים.
שיעורי ההישרדות מלימפומה השתפרו באופן משמעותי בעשורים האחרונים. בלימפומה מסוג הודג'קין, שיעור ההישרדות לחמש שנים מגיע לכ-87%, ובמקרים רבים מושגת החלמה מלאה. גם בלימפומה מסוג NON-HODGKIN, שיעורי ההישרדות עלו משמעותית בזכות התקדמות הטיפולים. מעקב רפואי קבוע לאחר סיום הטיפול חיוני לזיהוי מוקדם של הישנות המחלה ולטיפול בתופעות לוואי מאוחרות.