בצקת מקולרית (MACULAR EDEMA) היא מצב רפואי שבו נוזל מצטבר באזור המקולה, החלק המרכזי והרגיש ביותר של הרשתית בגב העין. המקולה אחראית על הראייה המרכזית החדה, זו שמאפשרת לקרוא, לזהות פנים ולראות פרטים עדינים. כאשר נוזל מצטבר באזור זה, הרקמה מתנפחת ומתעבה, מה שפוגע ביכולת לראות בבהירות. מדובר באחד הגורמים המובילים לירידה בראייה במדינות המפותחות, במיוחד בקרב אנשים עם סוכרת.
הגורמים לבצקת מקולרית מגוונים, אך המנגנון הבסיסי דומה ברובם. כלי הדם הזעירים באזור הרשתית נפגעים או נעשים חדירים יותר מהרגיל, ונוזל דולף מהם אל תוך רקמת המקולה. סוכרת היא הגורם השכיח ביותר, כאשר רמות סוכר גבוהות לאורך זמן פוגעות בדפנות כלי הדם ויוצרות מצב הנקרא בצקת מקולרית סוכרתית (DIABETIC MACULAR EDEMA). גורמים נוספים כוללים ניוון מקולרי גילי מסוג רטוב (WET AMD), חסימת ורידים ברשתית, דלקות תוך-עיניות וסיבוכים לאחר ניתוחי עיניים כמו ניתוח קטרקט.
התסמינים של בצקת מקולרית מתפתחים בדרך כלל בהדרגה וללא כאב, מה שמקשה על זיהוי מוקדם. המטופלים מדווחים על טשטוש בראייה המרכזית, קושי בקריאה או בזיהוי פרטים קטנים. צבעים עלולים להיראות דהויים או שונים מהרגיל, וקווים ישרים עשויים להיראות מעוותים או גליים. במקרים מתקדמים יותר עלולה להופיע כתם כהה או ריק במרכז שדה הראייה. חשוב לציין שהראייה ההיקפית נשמרת בדרך כלל, כך שהמטופל אינו מאבד את היכולת להתמצא בסביבה.
אבחון המצב נעשה באמצעות בדיקת עיניים מקיפה הכוללת מספר כלים מתקדמים. בדיקת OCT (OPTICAL COHERENCE TOMOGRAPHY) היא הסטנדרט המוביל כיום, המאפשרת לצלם חתכים דקים של הרשתית ולזהות הצטברות נוזל בדיוק רב. צילום אנגיוגרפיה בפלואורסצין (FLUORESCEIN ANGIOGRAPHY) מסייע באיתור מקורות הדליפה מכלי הדם. בדיקות אלו מאפשרות לרופא העיניים לקבוע את חומרת המצב ולתכנן את הטיפול המתאים.
הטיפול בבצקת מקולרית התקדם משמעותית בעשורים האחרונים. זריקות תוך-עיניות של תרופות אנטי-VEGF הפכו לטיפול הקו הראשון ברוב המקרים. תרופות אלו, הניתנות ישירות לתוך חלל הזגוגית בעין, מעכבות את הגורם שמעודד צמיחת כלי דם חדשים ודליפת נוזלים. הזריקות ניתנות במרפאה תחת הרדמה מקומית, ולרוב נדרשת סדרה של מספר זריקות במרווחי זמן קבועים. תרופות סטרואידיות בזריקה או בשתל תוך-עיני מהוות אפשרות נוספת, במיוחד למטופלים שאינם מגיבים היטב לטיפול האנטי-VEGF.
טיפול בלייזר, שהיה בעבר הטיפול העיקרי, עדיין משמש במקרים מסוימים. הלייזר אוטם את כלי הדם הדולפים ומפחית את הצטברות הנוזל. בחלק מהמקרים משולבים מספר סוגי טיפולים להשגת התוצאות הטובות ביותר. חשוב להבין שהטיפול מכוון לשמירה על הראייה הקיימת ולמניעת החמרה, אם כי חלק מהמטופלים חווים שיפור משמעותי.
מניעה וניהול נכון של מחלות הרקע הם קריטיים להצלחת הטיפול ארוכת הטווח. איזון קפדני של רמות הסוכר בדם בחולי סוכרת מפחית משמעותית את הסיכון להתפתחות ולהחמרה של בצקת מקולרית. שליטה בלחץ דם וברמות השומנים בדם תורמת אף היא. מעקב קבוע אצל רופא עיניים, במיוחד לאנשים בסיכון גבוה, מאפשר גילוי מוקדם וטיפול בזמן לפני שנגרם נזק בלתי הפיך לראייה.