מיאליטיס (MYELITIS) היא דלקת של חוט השדרה, המבנה העצבי החיוני המעביר מסרים בין המוח לשאר חלקי הגוף. כאשר מתרחשת דלקת ברקמת חוט השדרה, התקשורת העצבית נפגעת ועלולה לגרום לשיתוק, אובדן תחושה והפרעות בתפקוד מערכות שונות בגוף. מדובר במצב רפואי רציני הדורש אבחון מהיר וטיפול מיידי כדי למנוע נזק בלתי הפיך.
הסוג הנפוץ ביותר של דלקת זו נקרא מיאליטיס רוחבית (TRANSVERSE MYELITIS), שבה הדלקת משתרעת לרוחב חוט השדרה ופוגעת בכל האזור הנגוע. המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך שכיחה יותר בקרב מבוגרים בגילאי 10-19 ו-30-39. מדי שנה מאובחנים כ-1,400 מקרים חדשים בארצות הברית בלבד, והמחלה פוגעת בגברים ונשים באופן שווה.
הגורמים למיאליטיס מגוונים ולא תמיד ניתן לזהות את הסיבה המדויקת. זיהומים ויראליים כגון נגיף ההרפס, נגיף אפשטיין-בר ונגיפי שפעת עלולים לעורר תגובה דלקתית בחוט השדרה. במקרים רבים, מערכת החיסון תוקפת בטעות את רקמת חוט השדרה, מה שמקשר את המחלה למצבים אוטואימוניים כמו טרשת נפוצה (MULTIPLE SCLEROSIS) ונוירומיאליטיס אופטיקה (NEUROMYELITIS OPTICA).
התסמינים של מיאליטיס מתפתחים בדרך כלל במהירות, לעיתים תוך שעות עד ימים ספורים. החולים עלולים לחוות חולשה או שיתוק ברגליים ולעיתים גם בידיים, תלוי במיקום הפגיעה בחוט השדרה. תחושות חריגות כמו נימול, עקצוצים או תחושת צריבה שכיחות מאוד, ורבים מתארים תחושה של חגורה הדוקה סביב הגוף. הפרעות בשליטה על שלפוחית השתן והמעיים מופיעות אף הן בשלבים מוקדמים של המחלה.
אבחון המחלה מתבסס על שילוב של בדיקות קליניות ובדיקות הדמיה. בדיקת MRI של חוט השדרה מאפשרת לזהות אזורי דלקת ולשלול גורמים אחרים כמו גידולים או פריצות דיסק. ניקור מותני לבדיקת נוזל השדרה יכול לחשוף סימני דלקת וזיהום, ובדיקות דם עוזרות לזהות נוגדנים הקשורים למחלות אוטואימוניות. האבחון המהיר חיוני מכיוון שטיפול מוקדם משפר משמעותית את הסיכויים להחלמה.
הטיפול במיאליטיס מתמקד בהפחתת הדלקת ובמניעת נזק נוסף לחוט השדרה. סטרואידים תוך ורידיים ניתנים בדרך כלל כקו טיפול ראשון כדי לדכא את התגובה הדלקתית. במקרים שאינם מגיבים לסטרואידים, ניתן לבצע החלפת פלזמה (PLASMAPHERESIS) להסרת נוגדנים מזיקים מהדם. טיפולים נוספים כוללים תרופות לשליטה בכאב, פיזיותרפיה אינטנסיבית וריפוי בעיסוק לשיקום התפקוד.
התחזית לחולי מיאליטיס משתנה מאוד מאדם לאדם. כשליש מהחולים מחלימים באופן מלא או כמעט מלא, שליש נותרים עם נכות בינונית, ושליש נותרים עם נכות משמעותית הכוללת קשיי הליכה או שיתוק. גורמים המשפרים את הפרוגנוזה כוללים התחלת טיפול מהירה, גיל צעיר בעת האבחון והיעדר מחלות רקע. תהליך השיקום עשוי להימשך חודשים עד שנים, והתמיכה הרב-מקצועית חיונית להשגת תוצאות מיטביות.
חשוב לפנות לרופא באופן מיידי בעת הופעת תסמינים כמו חולשה פתאומית בגפיים, שינויים בתחושה או קשיים בשליטה על הסוגרים. זיהוי מוקדם וטיפול מהיר יכולים לעשות את ההבדל בין החלמה מלאה לנכות מתמשכת.