שבר פתוח, הידוע גם בשמו הרפואי OPEN FRACTURE או COMPOUND FRACTURE, הוא מצב רפואי חמור שבו עצם שבורה יוצרת פתח דרך העור ויוצאת החוצה, או לחלופין נוצר פצע פתוח המוביל ישירות אל מקום השבר. בניגוד לשבר סגור שבו העצם נשברת אך נשארת מתחת לפני העור, בשבר פתוח קיים קשר ישיר בין העצם השבורה לבין הסביבה החיצונית. מצב זה מהווה מקרה חירום רפואי הדורש טיפול מיידי, שכן החשיפה לסביבה החיצונית מעלה באופן משמעותי את הסיכון לזיהומים חמורים ולסיבוכים נוספים.
שברים פתוחים מתרחשים בדרך כלל כתוצאה מטראומה קשה לגוף. תאונות דרכים מהוות גורם שכיח במיוחד, כאשר הכוח העצום הפועל על הגוף גורם לעצם להישבר ולפרוץ דרך העור. נפילות מגובה, פציעות ספורט קיצוני, תאונות עבודה ופגיעות ישירות מחפצים כבדים עלולים אף הם לגרום לשברים מסוג זה. במקרים מסוימים, דווקא חפץ חיצוני חודר לגוף ופוגע בעצם, ובכך יוצר את הפתח בעור. עוצמת הפגיעה הנדרשת ליצירת שבר פתוח גבוהה יותר מזו הנדרשת לשבר סגור, ולכן פציעות אלו מלוות לעיתים קרובות בנזק נרחב לרקמות הרכות הסובבות.
הסימנים לשבר פתוח בדרך כלל ברורים וחד-משמעיים. ניתן לראות את העצם בולטת מתוך הפצע, או לחלופין פצע פתוח עמוק באזור השבר עם דימום משמעותי. כאב עז ומיידי מלווה את הפציעה, יחד עם נפיחות מהירה ועיוות נראה לעין באיבר הפגוע. במקרים רבים הנפגע אינו מסוגל להזיז את האיבר הפגוע כלל, וחיוורון או שינוי צבע בעור מעבר לאזור הפציעה עשויים להעיד על פגיעה באספקת הדם.
הסיכון המשמעותי ביותר בשבר פתוח הוא זיהום. ברגע שקיים קשר ישיר בין העצם לסביבה החיצונית, חיידקים יכולים לחדור לעומק הרקמות ולגרום לזיהום בעצם עצמה, מצב הנקרא OSTEOMYELITIS. זיהום זה קשה לטיפול ועלול להפוך לכרוני, לפגוע ביכולת הריפוי של העצם ובמקרים חמורים אף להוביל לאובדן האיבר. סיבוכים נוספים כוללים פגיעה בכלי דם ובעצבים, איבוד דם משמעותי, ועיכוב או כשל באיחוי העצם.
הטיפול בשבר פתוח מתחיל כבר בזירת האירוע ודורש פעולה מהירה ומתואמת. בשלב הראשון יש לעצור את הדימום באמצעות לחץ עדין על הפצע, מבלי לנסות להחזיר את העצם למקומה או לגעת בה. חשוב לכסות את הפצע בתחבושת נקייה ככל האפשר ולהזעיק עזרה רפואית מיידית. בבית החולים, הטיפול כולל מתן אנטיביוטיקה תוך ורידית בהקדם האפשרי, ניקוי יסודי של הפצע בחדר הניתוח בהליך הנקרא DEBRIDEMENT, והסרת כל הרקמות המתות או המזוהמות.
לאחר ניקוי הפצע, נדרש ייצוב העצם השבורה כדי לאפשר ריפוי תקין. שיטות הייצוב משתנות בהתאם לחומרת השבר ומיקומו, וכוללות שימוש במקבעים חיצוניים המחוברים לעצם באמצעות ברגים היוצאים מהעור, או במקרים מתאימים התקנת פלטות וברגים פנימיים. תהליך הריפוי ארוך יותר משמעותית בהשוואה לשבר סגור, ודורש מעקב רפואי צמוד לאורך חודשים ולעיתים אף שנים.
הרפואה המודרנית סיווגה את השברים הפתוחים לשלוש דרגות חומרה על פי סיווג GUSTILO-ANDERSON. דרגה ראשונה מתארת פצע קטן מסנטימטר אחד עם נזק מינימלי לרקמות, דרגה שנייה כוללת פצע גדול יותר עם נזק בינוני לרקמות, ודרגה שלישית מציינת נזק נרחב לרקמות רכות, פגיעה אפשרית בכלי דם ועצבים, וסיכון גבוה במיוחד לסיבוכים. הסיווג הזה מנחה את הצוות הרפואי בקבלת החלטות לגבי סוג הטיפול והפרוגנוזה הצפויה.
שיקום מלא לאחר שבר פתוח הוא תהליך ממושך הכולל פיזיותרפיה אינטנסיבית, חיזוק שרירים והחזרת טווחי תנועה. רבים מהמטופלים חוזרים לתפקוד מלא, אך במקרים חמורים עלולות להישאר מגבלות קבועות. ההקפדה על הנחיות הצוות הרפואי, נטילת האנטיביוטיקה כנדרש והגעה לכל מעקבי המרפאה הם קריטיים להצלחת הטיפול ולמניעת סיבוכים ארוכי טווח.