תסמונת אוסטיאופורוטית מתארת מכלול של מצבים רפואיים הנובעים מהידלדלות משמעותית של רקמת העצם, המובילה לשבריריות מוגברת ולסיכון גבוה לשברים. המונח OSTEOPOROSIS מקורו ביוונית ומשמעותו המילולית היא "עצמות נקבוביות". מדובר במחלה שקטה המתפתחת לאורך שנים ללא תסמינים בולטים, עד להתרחשות שבר או גילוי מקרי בבדיקת צפיפות עצם. ארגון הבריאות העולמי מגדיר את המצב כצפיפות עצם הנמוכה ביותר מ-2.5 סטיות תקן מהממוצע של אוכלוסייה צעירה ובריאה.
העצמות בגוף האדם הן רקמה חיה ודינמית העוברת תהליך מתמיד של בנייה ופירוק. בגיל צעיר, קצב בניית העצם עולה על קצב הפירוק, מה שמוביל לצבירת מסת עצם שמגיעה לשיאה בסביבות גיל 30. מגיל זה ואילך, התהליך מתהפך בהדרגה, והעצמות מאבדות ממסתן. בתסמונת אוסטיאופורוטית, איזון זה מופר באופן משמעותי, וקצב פירוק העצם מואץ הרבה מעבר לנורמה. תאי OSTEOCLAST האחראים על פירוק העצם פעילים יתר על המידה, בעוד תאי OSTEOBLAST הבונים עצם חדשה אינם מצליחים לפצות על האובדן.
גורמי הסיכון לפיתוח התסמונת מגוונים וכוללים גורמים גנטיים, הורמונליים וסביבתיים. נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר, במיוחד לאחר גיל המעבר כאשר רמות האסטרוגן יורדות באופן חד. היסטוריה משפחתית של אוסטיאופורוזיס, מבנה גוף רזה, עישון, צריכת אלכוהול מופרזת וחוסר פעילות גופנית מגבירים אף הם את הסיכון. מצבים רפואיים כמו HYPERTHYROIDISM, מחלות דלקתיות של המעי וטיפול ממושך בתרופות סטרואידליות מסוג CORTICOSTEROIDS עלולים להאיץ את אובדן העצם.
הביטויים הקליניים של התסמונת עשויים להיות דרמטיים ומשפיעים על איכות החיים. השברים האופייניים ביותר מתרחשים בחוליות עמוד השדרה, בצוואר הירך ובשורש כף היד. שברי דחיסה בחוליות עלולים לגרום לכאבי גב כרוניים, לירידה בגובה ולהתפתחות גיבנת המכונה KYPHOSIS. שברים באגן, ובמיוחד בצוואר הירך, נחשבים למסוכנים במיוחד באוכלוסייה המבוגרת ועלולים להוביל לאובדן עצמאות, לסיבוכים רפואיים קשים ואף לתמותה מוגברת בשנה שלאחר השבר.
אבחון התסמונת נעשה באמצעות בדיקת צפיפות עצם הנקראת DEXA SCAN, המודדת את כמות המינרלים בעצם באזורים ספציפיים כמו עמוד השדרה והירך. תוצאות הבדיקה מוצגות כציון T המשווה את צפיפות העצם לזו של אדם צעיר בריא. הבדיקה אינה כואבת, אורכת מספר דקות בלבד וחשיפתה לקרינה מינימלית. מומלץ לנשים מעל גיל 65 וגברים מעל גיל 70 לעבור בדיקה זו כחלק מהמעקב הרפואי השגרתי.
הטיפול בתסמונת אוסטיאופורוטית משלב גישה תרופתית עם שינויים באורח החיים. תרופות מקבוצת BISPHOSPHONATES כמו אלנדרונאט וריזדרונאט מאטות את פירוק העצם ומפחיתות את הסיכון לשברים. תוספי סידן וויטמין D חיוניים לשמירה על בריאות העצם, במיוחד באנשים שתזונתם לוקה בחסר. פעילות גופנית הכוללת תרגילי נשיאת משקל ותרגילי התנגדות מחזקת את העצמות ומשפרת שיווי משקל, ובכך מפחיתה את הסיכון לנפילות.
מניעה היא המפתח להתמודדות עם תסמונת זו, ומתחילה כבר בגיל צעיר. בניית מסת עצם מיטבית בעשורים הראשונים לחיים באמצעות תזונה עשירה בסידן, חשיפה מבוקרת לשמש ופעילות גופנית סדירה מהווה את ההגנה הטובה ביותר. הימנעות מעישון וצריכה מתונה של אלכוהול תורמות אף הן לשימור בריאות העצם לאורך שנים. מודעות מוקדמת וניטור רפואי קבוע מאפשרים התערבות בזמן ומניעת הסיבוכים הקשים של מחלה שקטה אך הרסנית זו.