תסמונת פוסט-תרומבוטית (POST-THROMBOTIC SYNDROME או בקיצור PTS) היא מצב כרוני המתפתח כסיבוך של פקקת ורידים עמוקים (DEEP VEIN THROMBOSIS). התסמונת מופיעה כאשר קריש הדם שנוצר בוריד העמוק גורם לנזק מתמשך למסתמי הוורידים ולדפנותיהם. נזק זה פוגע ביכולת הדם לזרום בצורה תקינה חזרה ללב, ומוביל להצטברות דם ולחץ מוגבר בוורידים של הגפה הפגועה. מדובר באחד הסיבוכים השכיחים ביותר של פקקת ורידים עמוקים, והוא עלול להשפיע משמעותית על איכות החיים של המטופלים.
התסמונת מתפתחת בדרך כלל בתוך חודשים עד שנתיים לאחר אירוע הפקקת המקורי. הסיכון לפתח את התסמונת גבוה יותר אצל אנשים שחוו פקקת נרחבת, פקקת חוזרת באותה גפה, או אצל מי שלא קיבלו טיפול נוגד קרישה מתאים. גם השמנת יתר, גיל מבוגר ופקקת בוורידים הפרוקסימליים (הקרובים יותר לאגן) מהווים גורמי סיכון משמעותיים. נשים נוטות לפתח את התסמונת בשיעור גבוה יותר מגברים.
הסימנים והתסמינים של תסמונת פוסט-תרומבוטית כוללים מגוון רחב של תופעות בגפה הפגועה. התסמין השכיח ביותר הוא נפיחות כרונית (CHRONIC EDEMA) ברגל, המחמירה לקראת סוף היום או לאחר עמידה ממושכת. מטופלים רבים מדווחים על תחושת כבדות, עייפות ומתיחות בגפה, וכן על כאבים שמתגברים בעת הליכה או פעילות גופנית. עם התקדמות המצב עלולים להופיע שינויים בעור כגון התכהות (HYPERPIGMENTATION), התקשות העור (LIPODERMATOSCLEROSIS) ואקזמה ורידית.
במקרים החמורים ביותר עלולים להתפתח כיבים ורידיים (VENOUS ULCERS), בדרך כלל באזור הקרסול הפנימי. כיבים אלו קשים לריפוי ונוטים לחזור על עצמם, והם מהווים נטל משמעותי על המטופל ועל מערכת הבריאות. הופעת כיבים מעידה על שלב מתקדם של התסמונת ודורשת טיפול מקצועי צמוד. חומרת התסמינים נעה על קשת רחבה, החל מאי-נוחות קלה ועד לנכות תפקודית משמעותית.
האבחון של תסמונת פוסט-תרומבוטית מתבסס בעיקר על הערכה קלינית של הסימנים והתסמינים. הרופאים משתמשים בסולמות הערכה מתוקפים כגון סולם VILLALTA, המדרג את חומרת התסמינים והממצאים בבדיקה הגופנית. בדיקת אולטרסאונד דופלר (DUPLEX ULTRASOUND) מסייעת להעריך את מצב הוורידים, את זרימת הדם ואת תפקוד המסתמים. חשוב לשלול מצבים אחרים העלולים לגרום לתסמינים דומים, כגון פקקת חדשה או אי-ספיקת לב.
הטיפול בתסמונת פוסט-תרומבוטית מתמקד בעיקר בהקלת התסמינים ובמניעת החמרה. אבן היסוד של הטיפול היא שימוש בגרביים אלסטיות (COMPRESSION STOCKINGS) בלחץ של 30-40 מילימטר כספית. הגרביים מסייעות בהפחתת הנפיחות ומשפרות את זרימת הדם הורידית. הרמת הרגליים מעל גובה הלב מספר פעמים ביום והקפדה על פעילות גופנית סדירה תורמות אף הן להקלה.
במקרים של כיבים ורידיים נדרש טיפול מקומי מתמשך הכולל חבישות מתאימות ולעתים טיפול תרופתי. קיימים גם טיפולים פולשניים כגון אנגיופלסטיה (ANGIOPLASTY) והשתלת תומכנים (STENTS) בוורידים, השמורים למקרים חמורים שאינם מגיבים לטיפול השמרני. מחקרים בוחנים גם את היעילות של תרופות המשפרות את זרימת הדם הורידית ומפחיתות דלקת.
מניעה היא המפתח להתמודדות עם תסמונת פוסט-תרומבוטית. טיפול נוגד קרישה מיטבי ומהיר לאחר אבחון פקקת ורידים עמוקים מפחית משמעותית את הסיכון לפתח את התסמונת. חשוב להקפיד על הליכה ותנועה מוקדמת ככל האפשר לאחר אירוע הפקקת, ולהימנע משכיבה או ישיבה ממושכת. מעקב רפואי סדיר מאפשר זיהוי מוקדם של התפתחות התסמונת והתאמת הטיפול בהתאם.