כולנגיטיס (CHOLANGITIS) היא דלקת של דרכי המרה, צינורות דקיקים שמובילים את נוזל המרה מהכבד ומכיס המרה אל המעי הדק. נוזל המרה חיוני לעיכול שומנים, וכאשר הצינורות המובילים אותו נחסמים ונדבקים, עלולה להתפתח דלקת חמורה הדורשת טיפול רפואי מיידי. מדובר במצב שיכול להתקדם במהירות רבה ולהפוך ממחלה מקומית לזיהום סיסטמי מסכן חיים.
הסיבה השכיחה ביותר לכולנגיטיס היא חסימה של דרכי המרה על ידי אבני מרה (GALLSTONES) שנודדות מכיס המרה לצינור המרה המשותף. כאשר נוזל המרה אינו יכול לזרום בחופשיות, הוא מצטבר ויוצר סביבה אידיאלית להתרבות חיידקים. גורמים נוספים לחסימה כוללים גידולים בלבלב או בדרכי המרה, היצרויות כתוצאה מניתוחים קודמים, וטפילים באזורים אנדמיים מסוימים בעולם. לעיתים החסימה נגרמת כסיבוך של פרוצדורות רפואיות כמו ERCP (אנדוסקופיה של דרכי המרה).
התסמינים הקלאסיים של כולנגיטיס תוארו לראשונה על ידי הרופא ז'אן-מרטין שארקו ומכונים שלישיית שארקו (CHARCOT'S TRIAD). שלישייה זו כוללת חום גבוה עם צמרמורות, כאב בבטן ימנית עליונה, וצהבת המתבטאת בצהבהבות של העור והעיניים. כאשר המצב מחמיר, מתווספים בלבול וירידה בלחץ הדם — תסמינים המעידים על התפתחות אלח דם (SEPSIS). שילוב של חמשת התסמינים מכונה חמישיית ריינולדס ומצביע על מצב קריטי.
האבחנה מתבססת על שילוב של תסמינים קליניים, בדיקות דם ובדיקות הדמיה. בבדיקות הדם ניתן לראות עלייה בתפקודי כבד, בילירובין מוגבר, ועלייה בסמני דלקת כמו CRP ובספירת תאי דם לבנים. בדיקת אולטרסאונד של הבטן יכולה להדגים הרחבה של דרכי המרה ולעיתים לזהות את מקור החסימה. בדיקות מתקדמות יותר כמו CT או MRCP (הדמיית תהודה מגנטית של דרכי המרה) מספקות תמונה מדויקת יותר של מיקום החסימה וסיבתה.
הטיפול בכולנגיטיס דורש התערבות מהירה ומשולבת. הטיפול האנטיביוטי התוך-ורידי מתחיל מיד עם החשד לאבחנה, ומכוון נגד החיידקים השכיחים בדרכי המרה כמו חיידקי מעיים מסוג E. COLI ואחרים. במקביל, יש צורך בניקוז של דרכי המרה החסומות להסרת מקור הזיהום. השיטה המועדפת לניקוז היא ERCP, פרוצדורה אנדוסקופית המאפשרת הסרת אבנים והחדרת סטנט לפתיחת החסימה. במקרים בהם ERCP אינו אפשרי, קיימות חלופות כמו ניקוז דרך העור או ניתוח.
ללא טיפול מתאים, כולנגיטיס עלולה להוביל לסיבוכים חמורים. החיידקים מדרכי המרה יכולים לחדור לזרם הדם ולגרום לאלח דם, מצב בו מערכת החיסון מגיבה בצורה קיצונית ופוגעת באיברים חיוניים. סיבוכים נוספים כוללים מורסות בכבד, אי ספיקת כליות, ואי ספיקה נשימתית. שיעור התמותה מכולנגיטיס חמורה ללא טיפול יכול להגיע לעשרות אחוזים, אך עם טיפול מהיר ומתאים הפרוגנוזה טובה בהרבה.
מניעת כולנגיטיס מתמקדת בטיפול במצבים הגורמים לחסימת דרכי המרה. אנשים עם אבני מרה תסמיניות מופנים לרוב לכריתת כיס המרה למניעת סיבוכים עתידיים. מעקב קפדני נדרש לאחר פרוצדורות בדרכי המרה, ואנשים עם סטנטים בדרכי המרה זקוקים להחלפתם בזמן למניעת חסימה מחודשת. זיהוי מוקדם של תסמינים ופנייה מיידית לטיפול רפואי הם המפתח לתוצאות טובות במחלה זו.