PTSD (Post-Traumatic Stress Disorder), או בעברית הפרעת דחק פוסט-טראומטית, היא הפרעה נפשית המתפתחת אצל חלק מהאנשים לאחר חשיפה לאירוע טראומטי קיצוני. האירוע יכול להיות תאונה חמורה, אסון טבע, תקיפה מינית, פעולת טרור, לחימה צבאית או כל מצב שבו האדם חווה או היה עד לאיום ממשי על החיים. בעוד תגובות דחק מיידיות הן טבעיות ונורמליות לאחר טראומה, אצל חלק מהאנשים התסמינים נמשכים לאורך זמן ופוגעים משמעותית בתפקוד היומיומי.
התסמינים של PTSD מתחלקים לארבע קבוצות עיקריות שמשפיעות על כל היבטי החיים. הקבוצה הראשונה כוללת חוויות מחדש של הטראומה — פלאשבקים חיים שבהם האדם מרגיש כאילו האירוע קורה שוב, סיוטים חוזרים ומחשבות פולשניות שמציפות אותו ללא התראה. הקבוצה השנייה היא הימנעות — האדם נמנע ממקומות, אנשים, פעילויות או אפילו מחשבות שמזכירות את הטראומה. קבוצה שלישית כוללת שינויים שליליים בחשיבה ובמצב הרוח, כמו תחושות אשמה, בושה, ניתוק רגשי מאנשים קרובים וקושי לחוות רגשות חיוביים. הקבוצה הרביעית היא עוררות יתר — תגובות בהלה מוגזמות, קשיי שינה, עצבנות, קושי בריכוז ותחושת סכנה מתמדת.
לא כל מי שעובר טראומה יפתח PTSD, ולמעשה רוב האנשים מתאוששים באופן טבעי תוך מספר שבועות או חודשים. מחקרים מראים שכ-7-8 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית יסבלו מ-PTSD בשלב כלשהו בחייהם, כאשר נשים נמצאות בסיכון גבוה פי שניים מגברים. גורמי סיכון לפיתוח ההפרעה כוללים היסטוריה קודמת של טראומות, הפרעות נפשיות קודמות, היעדר רשת תמיכה חברתית, חומרת האירוע הטראומטי ומשכו. גם גורמים גנטיים וביולוגיים משחקים תפקיד ברגישות האישית לפתח את ההפרעה.
האבחנה של PTSD נעשית על ידי איש מקצוע בתחום בריאות הנפש, בדרך כלל פסיכיאטר או פסיכולוג קליני. על פי הקריטריונים של ה-DSM-5, התסמינים צריכים להימשך יותר מחודש ולגרום למצוקה משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי או תחומי חיים חשובים אחרים. חשוב להבחין בין PTSD לבין הפרעת דחק חריפה (Acute Stress Disorder), שמאובחנת כאשר התסמינים נמשכים פחות מחודש לאחר האירוע הטראומטי.
הטיפול ב-PTSD כולל מספר גישות יעילות שנחקרו באופן מקיף. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד טראומה (Trauma-Focused CBT) נחשב לטיפול הבחירה, ובמסגרתו המטופל לומד לזהות ולשנות דפוסי חשיבה שליליים הקשורים לטראומה. שיטת EMDR (Eye Movement Desensitization and Reprocessing) היא גישה טיפולית נוספת שהוכחה כיעילה, שבה תנועות עיניים או גירויים דו-צדדיים אחרים מסייעים לעיבוד הזיכרונות הטראומטיים. טיפול תרופתי, בעיקר באמצעות תרופות מקבוצת ה-SSRI, יכול לסייע בהפחתת תסמינים כמו חרדה, דיכאון והפרעות שינה.
חיים עם PTSD יכולים להיות מאתגרים ביותר, אך עם טיפול מתאים רבים מהסובלים מההפרעה חווים שיפור משמעותי באיכות חייהם. חשוב לפנות לעזרה מקצועית מוקדם ככל האפשר, שכן טיפול מוקדם משפר את הפרוגנוזה. תמיכה משפחתית וחברתית מהווה גורם מגן חשוב, ולכן מומלץ לשתף אנשים קרובים במצב ולא להתמודד לבד. בישראל קיימים שירותים ייעודיים לנפגעי טראומה, כולל מרכזים לבריאות הנפש, עמותות תמיכה וקווים חמים שמספקים סיוע ראשוני והכוונה לטיפול מתאים.