מחלת רנו (RAYNAUD'S DISEASE) היא מצב רפואי שבו כלי הדם הקטנים באצבעות הידיים והרגליים מגיבים בצורה מוגזמת לקור או ללחץ נפשי. התגובה גורמת להיצרות חדה של כלי הדם, מה שמפחית באופן זמני את זרימת הדם לאזורים אלו. התופעה קיבלה את שמה על שם הרופא הצרפתי מוריס רנו, שתיאר אותה לראשונה בשנת 1862. מדובר בתופעה נפוצה יחסית, המשפיעה על כ-5% מהאוכלוסייה, ושכיחה יותר בנשים מאשר בגברים.
הסימן הבולט ביותר של מחלת רנו הוא שינוי צבע באצבעות במהלך התקף. בשלב הראשון, האצבעות הופכות ללבנות בשל חוסר באספקת הדם, מצב המכונה ISCHEMIA. לאחר מכן הן עשויות להפוך לכחולות עקב חוסר חמצן ברקמות, ולבסוף לאדומות כאשר זרימת הדם חוזרת. תופעה זו מלווה לעיתים בתחושות של נימול, עקצוץ, כאב או קור עז באצבעות הפגועות. ההתקפים נמשכים בדרך כלל בין מספר דקות לשעה, ובמקרים רבים משתפרים עם חימום הידיים או הרגליים.
הרפואה מבחינה בין שני סוגים עיקריים של התופעה. תופעת רנו הראשונית (PRIMARY RAYNAUD'S) היא הצורה השכיחה יותר, והיא מתרחשת ללא קשר למחלה בסיסית אחרת. סוג זה נחשב קל יותר ולרוב אינו גורם לנזק קבוע לרקמות. תופעת רנו המשנית (SECONDARY RAYNAUD'S) קשורה למחלות אחרות, בעיקר מחלות אוטואימוניות כמו SCLERODERMA, LUPUS ודלקת מפרקים שגרונית. הצורה המשנית עלולה להיות חמורה יותר ולדרוש מעקב רפואי צמוד.
הגורמים המדויקים למחלת רנו אינם ידועים לחלוטין, אך קיימים מספר גורמי סיכון מוכרים. נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר, במיוחד בגילאי 15-30. היסטוריה משפחתית של המחלה מגדילה את הסיכון, כמו גם מגורים באקלים קר. עישון מחמיר את המצב בשל השפעתו המכווצת על כלי הדם. בנוסף, עבודה עם כלים רוטטים או חשיפה לכימיקלים מסוימים עלולות לתרום להתפתחות הבעיה.
האבחון של מחלת רנו מתבסס בעיקר על התיאור הקליני של המטופל ועל צפייה בסימנים האופייניים. הרופא עשוי לבצע בדיקה הנקראת NAILFOLD CAPILLAROSCOPY, שבה נבדקים כלי הדם הזעירים בבסיס הציפורן באמצעות מיקרוסקופ. בדיקות דם עשויות לסייע בשלילת מחלות אוטואימוניות הקשורות לרנו משני. במקרים מסוימים יבוצעו גם בדיקות נוספות להערכת זרימת הדם בכלי הדם ההיקפיים.
הטיפול במחלת רנו מתחיל בדרך כלל בשינויים באורח החיים. הימנעות מחשיפה לקור היא קריטית, ומומלץ ללבוש כפפות וגרביים חמים, לחמם את הרכב לפני נסיעה ולהשתמש במחממי כיס בימים קרים. הפסקת עישון חיונית לשיפור זרימת הדם. פעילות גופנית סדירה מסייעת לשפר את מחזור הדם, וטכניקות להפחתת מתח עשויות להקטין את תדירות ההתקפים.
כאשר שינויים באורח החיים אינם מספיקים, קיימות אפשרויות תרופתיות. תרופות מקבוצת CALCIUM CHANNEL BLOCKERS מרחיבות את כלי הדם ומפחיתות את חומרת ההתקפים. בתופעת רנו משנית חמורה עשויים להינתן גם תרופות נוספות. במקרים נדירים וחמורים במיוחד, כאשר יש סיכון לנזק רקמתי, ניתן לשקול התערבויות פולשניות כגון הזרקת חומר חוסם עצבים או ניתוח לחיתוך העצבים השולטים בהיצרות כלי הדם.
הפרוגנוזה של מחלת רנו טובה ברוב המקרים, במיוחד בצורה הראשונית. רוב האנשים מצליחים לנהל את המצב בהצלחה באמצעות שינויים באורח החיים בלבד. עם זאת, חשוב לפנות לרופא אם מופיעים פצעים או כיבים באצבעות, אם ההתקפים הופכים תכופים או חמורים יותר, או אם מופיעים תסמינים נוספים המעידים על מחלה בסיסית אחרת. מעקב רפואי מתאים והקפדה על אמצעי מניעה יאפשרו לרוב המטופלים לחיות חיים תקינים לחלוטין.