דלקת מפרקים שגרונית, הידועה גם בשמה הרפואי RHEUMATOID ARTHRITIS, היא מחלה אוטואימונית כרונית שבה מערכת החיסון של הגוף תוקפת בטעות את הרקמות הבריאות של המפרקים. בניגוד לשחיקת מפרקים רגילה הנובעת מבלאי, מדובר כאן בתהליך דלקתי מתמשך שעלול לגרום לנזק בלתי הפיך. המחלה פוגעת בעיקר בקרום הסינוביאלי — הרקמה הדקה המצפה את המפרקים מבפנים ומייצרת נוזל סיכה. כאשר רקמה זו מותקפת, היא מתעבה ומתנפחת, ועם הזמן עלולה לפגוע בסחוס ובעצם עצמה.
התסמינים האופייניים של דלקת מפרקים שגרונית כוללים כאב, נפיחות ונוקשות במפרקים, במיוחד בשעות הבוקר או לאחר מנוחה ממושכת. נוקשות הבוקר נמשכת לרוב יותר משלושים דקות, ולעיתים אף מספר שעות, וזהו סימן היכר חשוב המבדיל את המחלה מסוגי דלקת מפרקים אחרים. המחלה פוגעת באופן סימטרי, כלומר אם מפרק ביד ימין מושפע, סביר שהמפרק המקביל ביד שמאל יהיה מושפע אף הוא. המפרקים הנפגעים השכיחים ביותר הם מפרקי האצבעות, כפות הידיים, פרקי כף הרגל, הברכיים והכתפיים.
מעבר לפגיעה במפרקים, דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה מערכתית שעלולה להשפיע על איברים נוספים בגוף. חולים רבים חווים עייפות כרונית, חום נמוך וירידה במשקל. המחלה עלולה לפגוע בריאות ולגרום לדלקת בקרום הריאה, להשפיע על הלב ולהגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם, ואף לגרום ליובש בעיניים ובפה במצב הידוע כ-SJOGREN'S SYNDROME. בחלק מהמקרים מופיעים גושים שגרוניים — גושי רקמה קשיחים מתחת לעור, בעיקר באזורים החשופים ללחץ כמו המרפקים.
הגורמים המדויקים להתפתחות המחלה אינם ידועים במלואם, אך המחקר מצביע על שילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. אנשים הנושאים גנים מסוימים מקבוצת HLA נמצאים בסיכון מוגבר, אך הגנים לבדם אינם מספיקים להתפרצות המחלה. עישון מהווה גורם סיכון משמעותי ומוכח, ומגביר את הסיכון לחלות עד פי שניים. גורמי סיכון נוספים כוללים השמנת יתר, חשיפה לזיהום אוויר וזיהומים ויראליים או חיידקיים מסוימים. המחלה שכיחה פי שניים עד שלוש בנשים מאשר בגברים, ומתפרצת לרוב בגילאי שלושים עד שישים.
אבחון המחלה מתבסס על שילוב של בדיקה גופנית, בדיקות דם ובדיקות הדמיה. בדיקות הדם כוללות חיפוש אחר RHEUMATOID FACTOR ונוגדנים בשם ANTI-CCP, וכן סמני דלקת כמו CRP ו-ESR. יש לציין כי חלק מהחולים אינם מפתחים נוגדנים אלו ומוגדרים כסובלים מדלקת מפרקים שגרונית סרונגטיבית. צילומי רנטגן, אולטרסאונד ו-MRI מסייעים להעריך את מידת הנזק למפרקים ולעקוב אחר התקדמות המחלה לאורך זמן.
הטיפול בדלקת מפרקים שגרונית התקדם משמעותית בעשורים האחרונים, והגישה המקובלת כיום מדגישה טיפול מוקדם ואגרסיבי למניעת נזק בלתי הפיך. התרופות המשנות את מהלך המחלה, הידועות כ-DMARDs, מהוות את עמוד השדרה של הטיפול, כאשר METHOTREXATE היא התרופה הנפוצה ביותר. בשנים האחרונות פותחו תרופות ביולוגיות המכוונות כנגד מולקולות ספציפיות במערכת החיסון, ואלו חוללו מהפכה בטיפול בחולים שאינם מגיבים לטיפול המסורתי. תרופות נוגדות דלקת ולעיתים סטרואידים משמשים להקלה על התסמינים בטווח הקצר.
לצד הטיפול התרופתי, חשיבות רבה נודעת לשינויים באורח החיים. פעילות גופנית מותאמת, כמו שחייה והליכה, מסייעת לשמור על גמישות המפרקים ולחזק את השרירים התומכים בהם. פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק מספקים כלים להתמודדות עם מגבלות תפקודיות ולשמירה על איכות חיים. הפסקת עישון, שמירה על משקל תקין ותזונה מאוזנת עשירה בירקות, פירות ודגים תורמים אף הם להפחתת הדלקת. אבחון מוקדם ופנייה לראומטולוג — רופא המתמחה במחלות מפרקים — הם המפתח לשליטה במחלה ולמניעת סיבוכים ארוכי טווח.