ציסטה בעור היא שק סגור הממוקם מתחת לפני העור, המכיל בתוכו חומר נוזלי, מוצק למחצה או גזי. מדובר בתופעה שכיחה ביותר שאינה סרטנית ובדרך כלל אינה מסוכנה. הציסטה יכולה להופיע כמעט בכל מקום בגוף, אך נפוצה במיוחד באזור הפנים, הצוואר, הגב והחזה. היא מתפתחת לאט לאורך זמן ובמרבית המקרים אינה גורמת לכאב, אלא אם כן היא נדבקת או לוחצת על רקמות סמוכות.
קיימים מספר סוגים עיקריים של ציסטות בעור, כאשר הנפוצה ביותר היא EPIDERMOID CYST, המכילה חומר לבנבן הדומה לגבינה ומורכב מתאי עור מתים וחלבון קרטין. סוג נפוץ נוסף הוא PILAR CYST, המופיעה בעיקר בקרקפת ומכילה אף היא קרטין. SEBACEOUS CYST היא ציסטה הקשורה לבלוטות החלב בעור, אם כי מונח זה משמש לעתים באופן לא מדויק לתיאור ציסטות אפידרמואידיות. כל הסוגים הללו הם שפירים ואינם מהווים סכנה בריאותית משמעותית.
הגורמים להיווצרות ציסטות בעור מגוונים ולא תמיד ניתנים לזיהוי. לעתים הן נוצרות כתוצאה מחסימה של זקיק שיער או בלוטת חלב, ולעתים בעקבות פגיעה או טראומה באזור מסוים בעור. גורמים גנטיים עשויים גם הם לשחק תפקיד, ואנשים מסוימים נוטים יותר לפתח ציסטות חוזרות לאורך חייהם. חשוב לציין כי ציסטות אינן מידבקות ואינן נגרמות מחוסר היגיינה.
הסימנים האופייניים לציסטה בעור כוללים גוש קטן מתחת לעור שניתן להזיז אותו בקלות במגע. הגוש בדרך כלל עגול, חלק ובעל גבולות ברורים. לעתים ניתן להבחין בנקודה כהה קטנה במרכז הציסטה, שהיא למעשה הפתח החסום של זקיק השיער. כאשר הציסטה נדבקת, היא עלולה להפוך לאדומה, רגישה ונפוחה, ולעתים אף להפריש חומר בעל ריח לא נעים.
האבחנה של ציסטה בעור נעשית בדרך כלל על ידי רופא עור באמצעות בדיקה פיזית פשוטה. במקרים מסוימים, כאשר האבחנה אינה ברורה או כאשר הרופא חושד בבעיה אחרת, ייתכן שיידרש בדיקת ULTRASOUND או אפילו ביופסיה. חשוב להבחין בין ציסטה לבין LIPOMA, שהוא גידול שומני שפיר, או לבין גושים אחרים שעשויים לדרוש התייחסות שונה.
הטיפול בציסטות בעור תלוי בגודלן, במיקומן ובסימפטומים שהן גורמות. ציסטות קטנות שאינן מפריעות ניתן להשאיר ללא טיפול תוך מעקב בלבד. כאשר הציסטה גדלה, כואבת או גורמת לבעיה אסתטית, ניתן להסירה בניתוח קטן תחת הרדמה מקומית. חשוב מאוד להסיר את דופן הציסטה במלואה, שכן הסרה חלקית עלולה להוביל להישנות.
קיימת נטייה נפוצה לנסות לסחוט או לנקז ציסטות באופן עצמאי בבית, אך מומלץ מאוד להימנע מכך. סחיטה עצמית עלולה לגרום לזיהום, להחמרת הדלקת, ליצירת צלקות ולהגברת הסיכוי להישנות הציסטה. במקרה של ציסטה דלקתית או נגועה, הרופא עשוי לטפל תחילה באנטיביוטיקה או לבצע ניקוז מבוקר, ורק לאחר שהדלקת שוככת לשקול הסרה כירורגית מלאה.
לסיכום, ציסטה בעור היא תופעה שכיחה ושפירה שברוב המקרים אינה מהווה סיבה לדאגה. עם זאת, כל גוש חדש בעור מומלץ להראות לרופא לצורך אבחנה מדויקת ושלילת מצבים אחרים. במקרים של כאב, צמיחה מהירה, שינוי במראה או סימני זיהום, יש לפנות לייעוץ רפואי בהקדם.