תסמונת זולינגר-אליסון היא מצב רפואי נדיר שבו גידול או מספר גידולים, המכונים GASTRINOMAS, מתפתחים בלבלב או בתריסריון. גידולים אלה מפרישים כמויות גדולות של ההורמון GASTRIN, אשר מעודד את הקיבה לייצר חומצה הידרוכלורית בכמויות חריגות. התסמונת נקראת על שם שני הרופאים האמריקאים, רוברט זולינגר ואדווין אליסון, שתיארו אותה לראשונה בשנת 1955. מדובר במחלה שמשפיעה על כאחד מכל מיליון אנשים בכל שנה, והיא יכולה להופיע בכל גיל אך נפוצה יותר בין הגילאים 30 עד 60.
הסיבה המרכזית להתפתחות התסמונת היא הימצאותם של גידולים מפרישי GASTRIN. כאשר רמות ההורמון בדם עולות באופן משמעותי, תאי הקיבה מקבלים איתות מתמשך לייצר חומצה. עודף החומצה הזה גורם לנזק לרירית מערכת העיכול ולהיווצרות כיבים מרובים ועקשניים. כמחצית מהגידולים הללו הם ממאירים ועלולים לשלוח גרורות לאיברים אחרים, בעיקר לכבד ולבלוטות הלימפה. חשוב לציין כי כ-25% מהמקרים קשורים לתסמונת גנטית הנקראת MEN1, המערבת גידולים במספר בלוטות אנדוקריניות.
התסמינים של תסמונת זולינגר-אליסון דומים לאלה של כיבים רגילים במערכת העיכול, אך לעיתים קרובות הם חמורים יותר ועמידים לטיפול. המטופלים חווים כאבי בטן עזים, צרבת מתמשכת, בחילות והקאות. שלשולים כרוניים מופיעים אצל רבים מהחולים כתוצאה מהשפעת עודף החומצה על המעי הדק. במקרים מסוימים עלולים להתפתח סיבוכים כמו דימום פנימי, ניקוב של דופן הקיבה או חסימת מעיים. ירידה במשקל וחולשה כללית הם תסמינים נלווים שכיחים.
אבחון התסמונת מתבסס על מספר בדיקות משלימות. ראשית, נמדדת רמת ה-GASTRIN בדם כאשר החולה בצום, וערכים גבוהים מ-1000 פיקוגרם למיליליטר מעידים בדרך כלל על התסמונת. בדיקה נוספת היא מבחן הזרקת SECRETIN, שבו עלייה פרדוקסלית ברמות ה-GASTRIN לאחר ההזרקה מאשרת את האבחנה. בדיקות הדמיה כגון CT, MRI ואולטרסאונד אנדוסקופי משמשות לאיתור הגידולים ולהערכת התפשטותם. גסטרוסקופיה מאפשרת לצפות ישירות בכיבים ולקחת דגימות רקמה לבדיקה.
הטיפול בתסמונת זולינגר-אליסון מתמקד בשני מישורים עיקריים: שליטה בהפרשת החומצה והתמודדות עם הגידול עצמו. תרופות ממשפחת מעכבי משאבת הפרוטונים, כגון OMEPRAZOLE ו-PANTOPRAZOLE, ניתנות במינונים גבוהים לדיכוי ייצור החומצה. במקרים רבים נדרש טיפול תרופתי לכל החיים. כאשר הגידול ממוקם וניתן לכריתה, ניתוח להסרתו מהווה את הטיפול המועדף ועשוי להוביל לריפוי מלא. במקרים של גידולים גרורתיים או בלתי נתיחים, נעשה שימוש בכימותרפיה, טיפולים ביולוגיים או אבלציה של הגידולים.
הפרוגנוזה של תסמונת זולינגר-אליסון משתנה בהתאם לאופי הגידול ולמידת התפשטותו. חולים עם גידולים שפירים או ממוקמים שהוסרו בניתוח נהנים משיעורי הישרדות גבוהים. גם במקרים של מחלה גרורתית, הטיפולים המודרניים מאפשרים שליטה במחלה לאורך שנים רבות. מעקב רפואי צמוד הכולל בדיקות דם תקופתיות והדמיות חיוני לניטור המחלה. חולים הסובלים מבעיות עיכול כרוניות או כיבים חוזרים שאינם מגיבים לטיפול סטנדרטי צריכים להיבדק לשלילת תסמונת זו.
מי שמתמודד עם מצבים רפואיים הדורשים תשומת לב לתזונה ולתרופות, יכול למצוא מידע רלוונטי גם במאמר מה אסור לאכול כשלוקחים קומדין? המדריך המלא למזונות.